א לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָֽלְכָ֨ה מֵֽאִתּ֜וֹ וְהָֽיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּֽחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ ב שְׂאִֽי־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א שֻׁכַּ֔בְתְּ עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּֽעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּֽחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָֽעָתֵֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(א) הפסוקים הבאים נכתבו בדרך טענה ותשובה, האם יתכן שיקבל ה' את ישראל לאחר שחטאו נגדו ועבדו עבודה זרה, כי היו מישראל שטענו טענה לֵאמֹר, הֵן כמו שכאשר יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ ויגרשנה, וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד, הרי אסרה התורה על האדם להחזיר את אשתו לאחר שגירשה ונישאה לאיש אחר, אף אם התגרשה או התאלמנה מהשני, הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא – כך היא טענת יושבי הארץ, כי כאשר הלכו ועבדו עבודה זרה הרי הם דומים לאשה שנישאה לאדם אחר, שאין בעלה הראשון יכול לשוב ולקחתה, וכך אין לה' להחזיר אליו את ישראל. אך על כך משיב ה' ואומר, איסור זה הוא רק אם הלכה האשה ונישאה לאדם אחר בחופה וקידושי, וְאַתְּ לא נישאת לאחר, אלא זָנִית, ולא אם אדם מסוים, אלא עם רֵעִים רַבִּים, ולכן וְשׁוֹב אֵלַי – יכולה את לשוב אלי, כי אם היו הולכים אחר עבודה זרה מסוימת ודבקים בה תמיד, היה ניתן להמשילם לאשה שנישאה לאדם אחר, אבל הם היו הולכים מגוי אל גוי, ועובדים בכל פעם עבודה זרה אחרת, ולא רצו להתדבק בעבודה זרה אלא להתדמות לגויים, ולכן יכולים הם לחזור בתשובה, נְאֻם ה'.
(ב) ומוכיח ה' שהלכו אחרי עבודות זרות רבות ושונות, שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם – אל המקומות הגבוהים, וּרְאִי, אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְתְּ, ולא רק במקומות מוסתרים, אלא עַל דְּרָכִים מפורסמות יָשַׁבְתְּ לָהֶם – עבור אותם רֵעִים, כַּעֲרָבִי היושב בַּמִּדְבָּר, אך עדיין לא היתה זו עזיבה גמורה של ה' עבור אותם רֵעִים, אלא וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ – נהגת כחנף, שאין פיו וליבו שוים, כך גם בעת שעבדת עבודה זרה לא האמנת בהם באמת אלא האמנת בה', וכאשה המזנה תחת בעלה, אך יושבת עדיין בביתו, וכשחסר לה דבר מסוים מבקשת אותו מבעלה.
