יד שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שֽׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אָֽנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֨יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵֽבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃ טו וְנָֽתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל׃ טז וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֨מָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹא־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עַל־לֵ֑ב וְלֹ֤א יִזְכְּרוּ־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה עֽוֹד׃ יז בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ כִּסֵּ֣א יְהוָ֔ה וְנִקְו֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה לִירֽוּשָׁלִָ֑ם וְלֹֽא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַֽחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃
֍ ֍ ֍
(יד) ממשיך הנביא לקרוא לעשרת השבטים בשם ה', אף שהאבות החוטאים לא שבו, שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, נְאֻם ה', כִּי הגם שאת אבותיכם גרשתי מארצם, הרי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם – אקח אתכם אלי, כאדם הלוקח אשה וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם גם אם לא תהיו מרובים, אלא אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן.
(טו) אמנם, כיון שסיבת חטאיהם של עשרת השבטים היתה המלכים הרשעים שמלכו עליהם, הרי עתה לא יהיה הדבר כן, וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי, וְרָעוּ אֶתְכֶם בדרך של דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל.
(טז) גם אם יחזרו לארץ ישראל אנשים מועטים, וְהָיָה לאחר זמן כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ, יהיו כולם צדיקים, ובַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְאֻם ה', לֹא יֹאמְרוּ עוֹד כפי שאומרים עתה מן השפה ולחוץ אֲרוֹן בְּרִית ה', וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב – וגם כשמזכירים אותו אין זה אלא דיבור חיצוני שאינו מורגש בלב, וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ – ואין נזכרים בכתוב בו, וְלֹא יִפְקֹדוּ במחשבתם את המצוות האמורות בו, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד – וגם כשנזכרים בדברים אלו אין עושים ומקיימים אותם, אלא באותם זמנים יהיה הדיבור שותף ללב ולמעשה, וכשיאמרו ארון ברית ה' יתכוונו לכך גם בליבם, ויזכרו את הכתוב בו, ויקיימוהו במעשיהם.
(יז) ולעומת הזמנים האלו, שהנהגת ה' [הנרמזת בלשון 'כסא ה"] היא בשמים ואינה ניכרת לכל, כיון שמנהיג ה' את כל העולם לפי חוקי הטבע, הרי בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה', כי תיראה מלכותו והנהגתו הניסית בעיקר בירושלים, עד שייראה הדבר כאילו שם יושב ה' ומשגיח ומנהיג את העולם כולו, וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם, לא למלחמה או לתועלת גשמית, אלא רק לְשֵׁם ה', וגם לִירוּשָׁלִָם – לעיר ירושלים עצמה, מחמת חשיבותה הגדולה, וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע, כי יכירו הכל במלכות ה' ואחדותו, דרכיו ותורתו.
