י עֲל֤וּ בְשָֽׁרוֹתֶ֨יהָ֙ וְשַׁחֵ֔תוּ וְכָלָ֖ה אַֽל־תַּעֲשׂ֑וּ הָסִ֨ירוּ֙ נְטִ֣ישׁוֹתֶ֔יהָ כִּ֛י ל֥וֹא לַֽיהוָ֖ה הֵֽמָּה׃ יא כִּי֩ בָג֨וֹד בָּֽגְד֜וּ בִּ֗י בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וּבֵ֥ית יְהוּדָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ יב כִּֽחֲשׁוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּֽאמְר֖וּ לוֹא־ה֑וּא וְלֹֽא־תָב֤וֹא עָלֵ֨ינוּ֙ רָעָ֔ה וְחֶ֥רֶב וְרָעָ֖ב ל֥וֹא נִרְאֶֽה׃ יג וְהַנְּבִיאִים֙ יִֽהְי֣וּ לְר֔וּחַ וְהַדִּבֵּ֖ר אֵ֣ין בָּהֶ֑ם כֹּ֥ה יֵֽעָשֶׂ֖ה לָהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(י) עתה קורא הנביא בשם ה' לאויבים ואומר, עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ – בשורות הכרם של בית ישראל, וְשַׁחֵתוּ, וְכָלָה אַל תַּעֲשׂוּ – אך אין לכם רשות לכלותם לגמרי, אלא הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ – הסירו רק את הענפים היוצאים מחוץ לשורות הכרם, ומכחישים את הגפנים, וזה רמז לרשעים שבישראל, כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה.
(יא) ומפרש מדוע אותם רשעים אינם לה', כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי אותם רשעים אשר מבֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה, נְאֻם ה'.
(יב) ומבאר עתה שבגידתם היתה בשלשת עיקרי היהדות, במציאות ה', בתורה מן השמים, ובשכר ועונש. ותחילה מבאר את הכחשתם במציאות ה', כִּחֲשׁוּ בַּה', וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא, וכיון שכפרו בקיומו, כפרו ממילא גם בשכר ועונש, ואמרו, וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה.
(יג) וכפרו גם בתורה מן השמים, שלא תיתכן אלא על ידי הנביאים, ולאחר שהחליטו וגמרו בדעתם שלא יבואו עליהם העונשים שייעדו להם הנביאים, אמרו, וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ – דברי הנביאים אינם אלא דברי רוח שאין בהם ממש, וְהַדִּבֵּר – דבר ה' אֵין בָּהֶם, והוסיפו וקללו את הנביאים באומרם, כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם – כפי שאמרו הנביאים שיקרה לעם, כך יענישו העם את הנביאים, לאחר שלא יתקיימו דבריהם.
