פרק יג א כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מָתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃ ב וָֽאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָֽאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וָֽאָשִׂ֖ם עַל־מָתְנָֽי׃ ג וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃ ד קַ֧ח אֶת־הָֽאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מָתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטָמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃ ה וָֽאֵלֵ֕ךְ וָֽאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אוֹתִֽי׃ ו וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטָמְנוֹ־שָֽׁם׃ ז וָֽאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָֽאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָֽאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃
֍ ֍ ֍
פרק יג (א) כֹּה אָמַר ה' אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר [-חגורת] פִּשְׁתִּים, וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ, וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ, ונכללו בכך שבעה ציוויים מיוחדים, א. 'הלוך', שתהא הליכתו זמן רב לצורך כך, כדי שיעשה הדבר רושם. ב. 'וקנית', שיקנה את האזור בממון. ג. 'לך', שיהיה האזור מתאים למידתך. ד. 'אזור', שהוא סמל הגבורה והחייל [בשונה מחגורה רגילה]. ה. 'פשתים', שזהו אות לכהונה ונשיאות. ו. 'ושמתו על מתניך', שיהיה שם בקביעות. ז. 'ובמים לא תביאהו', אף שהפשתן לבן ומתלכלך במהירות, וצריך לכבסו תמיד כדי שלא ישחיר, וכאן ציוהו שלא רק שלא יכבסו, אלא לא יביאהו במים כלל [ולהלן (פסוק יא) יבואר כיצד כל הפרטים שבמעשה זה הם משל להנהגת הקדוש ברוך הוא עִם ישראל].
(ב) וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר ה', לפי הפרטים שציוהו ה', וָאָשִׂם אותו בקביעות עַל מָתְנָי.
(ג) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי שֵׁנִית, לֵאמֹר.
(ד) קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ, לאחר שהתלכלך ולא כובס במים, ולא היה עוד מכבד את נושאו, וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה, שזו הדרך המובילה למצרים, וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע.
(ה) וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אוֹתִי.
(ו) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, קוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם.
(ז) וָאֵלֵךְ פְּרָתָה, וָאֶחְפֹּר בנקיק הסלע, וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה, וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לגמרי, לֹא יִצְלַח לַכֹּל.
