יח וַֽיהוָ֥ה הֽוֹדִיעַ֖נִי וָֽאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃ יט וַֽאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י ׀ חָֽשְׁב֣וּ מַֽחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֨נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד׃ כ וַֽיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃
֍ ֍ ֍
(יח) וַה' הוֹדִיעַנִי את הרעה שהוא מבקש להביא על ישראל, וָאֵדָעָה, אָז הִרְאִיתַנִימַעַלְלֵיהֶם, וראיתי שהם ראויים לעונש זה, לפי רוע מעלליהם, ואז ראיתי גם מה שהם רוצים לעולל לי.
(יט) כי בזמן שאני התפללתי להצלתם, הם חשבו מחשבות להרגני, וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף – המאולף ללכת אחרי אדוניו, יוּבַל לִטְבוֹחַ – כך ילך אחר אדוניו גם כשיוליכנו לבית השחיטה, ואינו נזהר ממנו, כך גם אני הלכתי עמהם בתמימות, וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּמַחֲשָׁבוֹת להרגני, ולא רצו להורגו באופן שיוודע הדבר לכל, שאז יזכר שמו לדורות עולם כמי שנהרג על קידוש ה', אלא רצו להורגו בסתר, ואמרו, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ – נכניס במאכלו סם המוות, וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים, וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד, כי לא יידעו שנהרג על ידם.
(כ) וַה' צְבָאוֹת, שאתה שֹׁפֵט צֶדֶק, ולא יצא דין מעוקל מתחת ידך, ואף שלא עשו עדיין מעשה אלא היה הדבר רק במחשבתם, הלא אתה בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, ויודע את מחשבתם הרעה, אינני מבקש את נקמתי ממך, אלא אֶרְאֶה את נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי– הסיבה שרצו לריב עימי היא כיון שהתנבאתי בשמך, ואם כן העונש שראוי לבוא להם הוא מצד נקמתך בהם.
