שיעור 56, ספר דברי הימים א, פרק יב, כד-לד
כד וְ֠אֵלֶּה מִסְפְּרֵ֞י רָאשֵׁ֤י הֶֽחָלוּץ֙ לַצָּבָ֔א בָּ֥אוּ עַל־דָּוִ֖יד חֶבְר֑וֹנָה לְהָסֵ֞ב מַלְכ֥וּת שָׁא֛וּל אֵלָ֖יו כְּפִ֥י יְהוָֽה׃ כה בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נֹֽשְׂאֵ֥י צִנָּ֖ה וָרֹ֑מַח שֵׁ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים וּשְׁמוֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא׃ כו מִן־בְּנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן גִּבּ֤וֹרֵי חַ֨יִל֙ לַצָּבָ֔א שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וּמֵאָֽה׃ כז מִן־בְּנֵי֙ הַלֵּוִ֔י אַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כח וִיהֽוֹיָדָ֖ע הַנָּגִ֣יד לְאַֽהֲרֹ֑ן וְעִמּ֕וֹ שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ כט וְצָד֥וֹק נַ֖עַר גִּבּ֣וֹר חָ֑יִל וּבֵית־אָבִ֥יו שָׂרִ֖ים עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃ ל וּמִן־בְּנֵ֧י בִנְיָמִ֛ן אֲחֵ֥י שָׁא֖וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וְעַד־הֵ֨נָּה֙ מַרְבִּיתָ֔ם שֹֽׁמְרִ֕ים מִשְׁמֶ֖רֶת בֵּ֥ית שָׁאֽוּל׃ לא וּמִן־בְּנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם עֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף וּשְׁמוֹנֶ֣ה מֵא֑וֹת גִּבּ֣וֹרֵי חַ֔יִל אַנְשֵׁ֥י שֵׁמ֖וֹת לְבֵ֥ית אֲבוֹתָֽם׃ לב וּמֵֽחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף אֲשֶׁ֤ר נִקְּבוּ֙ בְּשֵׁמ֔וֹת לָב֖וֹא לְהַמְלִ֥יךְ אֶת־דָּוִֽיד׃ לג וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יֽוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים לָדַ֖עַת מַה־יַּֽעֲשֶׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל רָֽאשֵׁיהֶ֣ם מָאתַ֔יִם וְכָל־אֲחֵיהֶ֖ם עַל־פִּיהֶֽם׃ לד מִזְּבֻל֞וּן יֽוֹצְאֵ֣י צָבָ֗א עֹֽרְכֵ֧י מִלְחָמָ֛ה בְּכָל־כְּלֵ֥י מִלְחָמָ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים אָ֑לֶף וְלַֽעֲדֹ֖ר בְּלֹא־לֵ֥ב וָלֵֽב׃
֍ ֍ ֍
(כד) וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי – מספר האנשים שאמרו לו רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא, לאחר שכבר התרצו כל ישראל במלכותו, אשר בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה, לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו, כְּפִי דבר יְהֹוָה.
(כה) בְּנֵי יְהוּדָה, שכיון שכבר המליכו את דוד מכבר לא הוצרכו לשלוח גיבורים רבים, וביאתם היתה רק משום כבודו של דוד, נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא.
(כו) מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן, גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא, שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה.
(כז) מִן בְּנֵי הַלֵּוִי, אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
(כח) וִיהוֹיָדָע, אביו של בניהו, הַנָּגִיד – שר ומנהיג לְאַהֲרֹן – לבני אהרן הכהנים, והוא היה הכהן הגדול, וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת.
(כט) וְצָדוֹק, נַעַר גִּבּוֹר חָיִל, וּבֵית אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם – ובא אל דוד עם עשרים ושנים שרים מבית אביו.
(ל) וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן, אֲחֵי שָׁאוּל, באו שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְעַד הֵנָּה – עד עתה היו מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל המלך.
(לא) וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם, עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל, אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם.
(לב) וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת – שבאו ראשיהם עם רשימות שמותיהם שהם מסכימים לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.
(לג) וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר היו יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים – ידעו לתת עצה לפי הזמנים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם שרי אלפים, וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד.
(לד) מִזְּבֻלוּן, יוֹצְאֵי צָבָא, עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה, חֲמִשִּׁים אָלֶף. וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב – היו בקיאים להלחם בדרך שהם מתחלקים ל'עדרים', קבוצות העומדות כל אחת בפני עצמה, ואף על פי כן נלחמים כולם יחד בלב אחד.
