יב. ירא שמים יזהר בכל סעודה בשעה שמברך להיות דעתו על כל שיבא לו אפילו בדרך רחוקה דאינו אורחא דמלתא, יען די"א אם אחר שבירך על הפת שלחו לו דורון מבית אחרים ולא היה דעתו על הדורון אז אפילו אם הוא מדברים שדרכן ללפת בהם הפת עכ"ז אם אינו אוכלם עם הפת צריך לברך עליהם כדין נמלך, וי"א שאין צריך לברך דסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה, לכך הנזהר להיות דעתו בשעה שמברך על הפת ועל היין ועל הפירות, על כל מה שיביאו לו הן בדרך דורון ואפילו ממקום רחוק, הרי הוא ניצול מסלע המחלוקת הנז' ועליו תבא ברכת טוב:
הלכות סעודה [שנה א, נשא, יב]
"עלה בלבי להזכיר בתוך הדרשה שעל הפרשה שאנכי דורש בציבור בכל שבת,
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
