ד וְשָֽׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַֽעֲבַדְתִּ֨יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃ ה כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֨בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃ ו וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּֽי־יָ֣בוֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃
֍ ֍ ֍
(ד) וְשָׁמַטְתָּה – בכך שלא שמעו בקול ה' ולא נשארו בארץ ישראל לאחר שנחרב בית המקדש ונהרג גדליה בן אחיקם, אלא שמטו את הארץ וירדו למצרים [ואם היו נשארים בארץ לא היתה הארץ חריבה, כי השאיר מהם נבוכדנצר כורמים ויוגבים שיעבדו בשדות], וּבְךָ – נעשתה השמיטה גם בהם בעצמם, שיצאו מחירות לעבדות, ומבאר, כיון שהלכת מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וירדתם למצרים,וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ, כיון שלאחר מכן כבש נבוכדנצר גם את מצרים והעביד אותם, כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי, עַד עוֹלָם תּוּקָד.
(ה) כֹּה אָמַר ה', על כך שלא האמינו ישראל לדברי הנביא שאמר להם להשאר בארץ ישראל לאחר חורבן הבית והריגת גדליה בן אחיקם, וירדו למצרים, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, ואינו חושב רק שה' יושיענו, אלא שתהיה הישועה על ידי אדם פלוני, שגם זו דרגה נמוכה של בטחון, אלא וְשָׂם בָּשָׂרזְרֹעוֹ, כלומר, אינו בוטח בה' כלל, אלא גם ה'זרוע', שזהו הכח המניע את היד, חושב הוא שיהיה זה על ידי אדם, ונמצא שכל בטחונו הוא באדם ולא בה', וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ לגמרי, הרי הוא ארור.
(ו) וְהָיָה אותו אדם כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה – כמו עץ העומד יחידי וערירי בערבה, שאין מגיע אליו שפע מן השמים, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב. וגם משכניו לא תגיע אליו טובה, אלא וְשָׁכַן אצל קוצים חֲרֵרִים [-יבשים] בַּמִּדְבָּר, וגם משרשיו למטה לא יגיע אליו שפע, כיון שהוא נמצא באֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.
