יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת סוכה – פרק שלישי

הגמרא מביאה נידון נוסף לגבי אגד זה של הלולב: אָמַר לְהוּ רַבָּה לְהַנְהוּ דְּגָדְלֵי הוֹשַׁעְנָא דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא – אמר רבה לאותם שהיו קולעים ואוגדים את הלולב עם שאר המינים, שַׁיְּירוּ בָּהּ בֵּית יָד – השאירו מקום פנוי מקשירה כדי אחיזת היד, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶיהֱוֵי חֲצִיצָה – כדי שלא תהא חציצה בין ידו של האדם לבין הלולב ומיניו. רָבָא אָמַר, אין צורך להשאיר מקום זה פנוי, כיון שכָּל לְנָאוֹתוֹ – כל דבר הנעשה לנוי הלולב, אֵינוֹ חוֹצֵץ.

דין נוסף: וְאָמַר רַבָּהּ, לֹא לִנְקַט אִינִישׁ הוֹשַׁעְנָא בְּסוּדָרָא – לא יטול אדם את ארבעת המינים כשהם עטופים בבגד, דְּבָעִינָן – כיון שיש צורך שיתקיים הפסוק 'וּלְקַחְתֶּם', וְלֵיכָּא – ואין זה מתקיים, כיון שלקיחה על ידי בגד אינה נחשבת לקיחה. רָבָא אָמַר, לְקִיחָה הנעשית עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שְׁמָהּ לְקִיחָה, ואין חסרון בכך שנוטל את ארבעת המינים על ידי בגד [והיינו כיון שהבגד טפל לידו, והרי זה כאילו מחזיקו בידו ממש. ואמנם אילו היה פסוק מפורש האוסר שתהא חציצה בין היד לארבעת המינים, אף בגד זה היה נחשב חציצה, אך כיון שאין פסוק בענין זה, אף שלומדים מ'לקיחה תמה' שלא יטול את ארבעת המינים על ידי דבר אחר, היינו רק כשנוטלם על ידי כלי, או שכורך אותם בבגד מיוחד וכדומה, שאין זה דרך כבוד, אבל כשנוטלו בדבר הנעשה לנוי, או בבגד שהוא לבוש בו הטפל לידו, אין בזה חסרון של 'לקיחה תמה' (ר"ן)].

דין נוסף: וְאָמַר רַבָּהּ, לֹא לִידוֹץ אִינִישׁ לוּלָבָא בְּהוֹשַׁעְנָא – לא ידחק האדם את הלולב בתוך האגודה של ההדסים והערבות, דְּנַתְּרֵי טַרְפֵּי – כיון שעל ידי זה נושרים העלים של ההדסים והערבות, ונשארים בתוך האגד, וְהָוֵי חֲצִיצָה. רָבָא אָמַר, אין הדבר כן, אלא מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ, וכיון שהעלים התלושים הם ממין ההדסים והערבות, אינם חוצצים. פוסק הרי"ף: וְהִלְכְתָא בְּכוּלְּהוּ כְּרָבָא – ובכל המחלוקות הללו ההלכה היא כדברי רבא, ש'כל לנאותו אינו חוצץ', ו'לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה', ו'מין במינו אינו חוצץ'.

 

וְאָמַר רָבָא, הֲדַס שֶׁל מִצְוָה – הדס שהשתמשו בו לנטילת ארבעת המינים, אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בימות החג. אֶתְרוֹג שֶׁל מִצְוָה, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ. מבררת הגמרא, מַאי טַעְמָא – מה טעם החילוק בין הדס לאתרוג. מבארת הגמרא, הֲדַס, דְּלְרֵיחָא עָבֵיד – שמשתמשים בו בדרך כלל להריח בו, כִּי קָא מַקְצֵי לֵיהּ מֵרֵיחָא קָא מַקְצֵי לֵיהּ – כאשר הוא מקצה אותו למצוות לולב, כוונתו להקצותו מההרחה שהיא השימוש הרגיל, לשם מצוה, וכיון שהוא מוקצה למצוותו אסור להריחו. אבל אֶתְרוֹג, דְּלְאַכִילָה קָאֵי – שמשתמשים בו בדרך כלל לאכילה, כִּי קָא מַקְצֵי לֵיהּ מֵאֲכִילָה קָא מַקְצֵי לֵיהּ: – כאשר הוא מקצהו למצוותו, כוונתו להקצותו מאכילה לשם מצוה, אך אין כוונתו להקצותו מהרחה, כיון שבדרך כלל אינו עומד לכך כלל.

אגב הדין האחרון מביאה הגמרא דין נוסף לגבי הרחה בהדסים ואתרוגים שאינם של מצוה: וְאָמַר רַבָּהּ, הֲדַס בִּמְחֻבָּר – הדס המחובר לעץ, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ בשבת. אֶתְרוֹג בִּמְחֻבָּר, אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בשבת. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מה טעם החילוק בין הדסים לבין אתרוגים, ומבארת, שהרי מעיקר הדין אין איסור להריח בדבר המחובר לקרקע, והֲדַס, דְּלְרֵיחָא עָבֵיד – שדרך להריח בו, אִי שָׁרִית לֵיהּ לֹא אָתֵי לְמִקְצְיֵיהּ – גם אם נתיר לו להריח בו כשהוא מחובר לעץ, לא יבוא לקוצצו, שהרי בידו להריחו כמות שהוא, ולכן לא אסרו זאת. אבל אֶתְרוֹג, דִּלְאַכִילָה עָבֵיד – שהוא עומד בדרך כלל לשם אכילה, אִי שָׁרִית לֵיהּ – אם נתיר לו להריחו בשבת, אָתֵי לְמִקְצְיֵיהּ – יש חשש שיבוא לקוצצו מהעץ כדי לאוכלו, ולכן אסרו זאת חכמים.

עתה מבארת הגמרא את דרך נטילת ארבעת המינים: וְאָמַר רָבָא, לוּלָב האגוד עם ההדסים והערבות יש להחזיק בְּיד יְמִין, וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל. מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, כיון דהַאי תְּלָתָא מִצְוֹת – בהחזקת הלולב ומיניו יש שלש מצוות, וְהַאי מִצְוָה חֲדָא – ואילו האתרוג הוא מצוה אחת.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא, מַאי טַעְמָא מְבָרְכִינָן אַלוּלָב – מדוע בנוסח הברכה מזכירים את הלולב, ואומרים 'על נטילת לולב', הוֹאִיל וּמִינוֹ גָּבוֹהַּ מִכֻּלָּן – כיון שעץ הדקל, שממנו מביאים את הלולב, גבוה מהאילנות של שלש המינים האחרים.

 

משנה

התבאר לעיל ששיעור הלולב הוא ארבעה טפחים, שלשה כנגד ההדסים והערבות, וטפח נוסף כדי לנענע בו, עתה מבררת המשנה מתי מנענעים את הלולב. מבררת המשנה, וְהֵיכָן הוּא מְנַעֲנֵעַ את הלולב ומיניו. משיבה המשנה, בְּ'הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב', תְּחִלָּה וָסוֹף – ב'הודו' הראשון שאומרים באמצע ההלל, וב'הודו' שאומרים בסוף ההלל. וּבְ'אָנָא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא', דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף בְּ'אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא'. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, צוֹפֶה [-מביט ומתבונן] הָיִיתִי בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁכָּל הָעָם מְטַרְפִים בְּלוּלְבֵיהֶן, וְהֵם לֹא נִעְנְעוּ אֶלָּא בְ'אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא' בִּלְבָד, שלא כדברי בית שמאי שמנענעים גם ב'אנא ה' הצליחה נא' (מאירי).

 

™˜© כל הזכויות שמורות לארגון 'שתי הלכות ביום' (ע"ר)

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?