מסכת ערכין, פרק ה, משנה ג

משנה ג: חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי, נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ. עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלַי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. חֲצִי דָמַי עָלַי, נוֹתֵן חֲצִי דָמָיו. דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי, נוֹתֵן דְּמֵי כֻלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ:

משנה ג: האומר חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי, נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ. אך האומר עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלַי, נוֹתֵןעֵרֶךְ כֻּלּוֹ, כיון שבתוך מחצית גופו יש אברים שהנשמה תלויה בהם, והמעריך אבר שהנשמה תלויה בו, כאילו העריך את כל גופו. וכן לגבי נדרים, כיון שהוקשו לערכין, שנאמר (ויקרא כז ב) 'אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה", ולכן אם אמר חֲצִי דָמַי עָלַי, נוֹתֵן חֲצִי דָמָיו. ואם אמר דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי, כיון שבחצי גופו יש אברים שהנשמה תלויה בהם, נוֹתֵן דְּמֵי כֻלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, אם העריך או נדר דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ, ואפילו אם העריך או נדר דמי חצי ליבו וכדומה, כיון שגם מחצית מאבר זה הנשמה תלויה בו, חייב בדמי כולו.