א. סוכה, שהחלל שבין קרקעיתה לבין הסכך יותר מעשרים אמה, פסולה, כיון שזו דירת קבע [ואפילו אם הדפנות מגיעות עד לסכך, ואפילו אם הדפנות רחבות מארבע אמות].
ב. אם מיעט את חלל הסוכה על ידי הנחת כרים וכסתות, אין הדבר מועיל. אך אם מיעט את החלל על ידי הנחת תבן או עפר, הסוכה כשרה. ואם היו עלי הסכך יורדים למטה מעשרים אמה, ויש בהם לבדם שיעור שתהא צילתה מרובה מחמתה, כשרה.
ג. סוכה שאין בחללה עשרה טפחים, פסולה. ואף אם היה חללה גבוה מעשרה טפחים, אך עלי הסכך יורדים למטה מעשרה טפחים, אף אם אותם עלים הם בשיעור שאינם מצלים על רוב הסוכה, פסולה. ואם חקק באמצעיתה כדי להשלימה לעשרה, אם המרחק שנשאר מהחקק ועד הדפנות פחות משלשה טפחים, כשרה.
ד. סוכה שאין לה שלש דפנות, פסולה. אך די בכך שיהיו שתי דפנות כהלכתן המחוברות זו לזו, ושלישית אפילו טפח שוחק העומדת במרחק הפחות משלשה טפחים מהדופן האחרת, ותהא גם צורת הפתח באותו צד [המשלימה לשבעה טפחים].
ה. אם שתי הדפנות השלמות עומדות זו כנגד זו, צריך להניח בדופן השלישית פס ארבעה טפחים ומשהו, באופן שנשאר בין הפס לבין אחת הדפנות פחות משלשה טפחים, ומדין 'לבוד' נחשבת הדופן כסתומה.
ו. המסכך על גבי מבוי שיש לו לחי המתירה את הטלטול בו בשבת, או שסיכך על גבי פסי ביראות המתירים את הטלטול ביניהם בשבת, אף שאין להם שם 'דפנות' לגבי סוכה רגילה, מכל מקום כיון שהם מועילים לענין שבת, יש להם שם 'דופן' לענין סוכה.
ז. סוכה שהסכך שלה אינו מצל על רוב קרקעיתה, פסולה. אך אם הסכך מצד עצמו ראוי להצל על רוב הקרקעית, אלא שנכנסת השמש דרך הדפנות, כשרה.
ח. סוכה העשויה לשם צל, אף שלא נעשתה לשם מצוה, כשרה.
ט. מידת סוכה כשרה, לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים.
י. סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה, ויכולה לעמוד בפני רוח המצויה ביבשה, כשרה, אף אם אינה יכולה לעמוד בפני רוח המצויה בים.
יא. סוכה העגולה כשובך, כשרה.
יב. סוכה המשמשת כדירה במשך כל השנה, פסולה לשמש למצוות סוכה, וחייבת במזוזה. והעשויה לשם צל, אפילו נעשתה על ידי הפטורים ממצוות סוכה, כשרה, ופטורה ממזוזה.
יג. הדפנות והסכך מוקצים הם במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, ואסורים בהנאה. וקישוטי הסוכה אף הם מוקצים, אך יכול להתנות ולומר קודם החג שאינו בודל מהם כל בין השמשות, ואז הקישוטים מותרים בהנאה.
יד. העושה סוכתו תחת האילן, פסולה.
טו. סוכה על גבי סוכה, אם ניתן לדור בעליונה, התחתונה פסולה והעליונה כשרה. ואם אי אפשר לדור בעליונה, התחתונה כשרה.
טז. הפורס סדין על גבי הסכך כדי להגן מהחמה, או תחת הסכך כדי להגן מהעלים הנושרים, פסולה.
יז. הפורס סדין על גבי ארבעה עמודים הבולטים מארבע פינות המיטה, אין לישון במיטה זו. ואם לא היה חלל עשרה בין המיטה לבין הסדין, מותר לישון בה.
יח. הפורס סדין תחת הסכך לשם נוי, כשרה.
יט. אם פירס סדין על גבי שני מוטות הבולטים באמצע רוחב המטה, ואין בגג רוחב טפח, כשרה.
כ. קישוטים התלויים בסוכה אינם ממעטים את שיעור חלל גובה הסוכה, ואם יש בה יותר מעשרים אמה, אינה מוכשרת על ידי קישוטים התלויים על גבי הסכך. אך ממעטים הקישוטים את רוחב הסוכה, ויש צורך שיהא בה שיעור שבעה על שבעה טפחים ללא הקישוטים.
כא. קישוטים התלויים על הסכך ומשתלשלים למטה מארבעה טפחים, הרי זה כסכך פסול, ואסור לשבת תחתם.
כב. מותר לאדם לשטוח בגד ליבוש על גבי הסכך [כאשר באותו זמן אין יושבים בסוכה], כיון שניכר שהניחוהו לייבוש. אך לאחר שהתייבש יסירנו מיד, שלא יטעו הרואים ויסברו שמותר לסכך בבגדים.
כג. סוכה שסיככה בגידולי קרקע המחוברים עדיין לקרקע, פסולה. ואם היה סכך כשר בכמות גדולה יותר, ועירב את הסכך הפסול יחד עם הכשר, הרי הוא בטל ברוב, והסוכה כשרה. וכן אם קצץ את הענפים המחוברים לקרקע, והגביהם וחזר והניחם לשם סוכה, הרי היא כשרה.
כד. הקושר ציצית בבגדו, ואחר שתלה חוט אחד ארוך וכפלו שמונה פעמים, חתכו באופן שנעשה לארבעה חוטים כפולים, פסולה.
כה. סכך הסוכה צריך להיות דבר שאינו מקבל טומאה, ושגידולו מן הארץ.
כו. אין לסכך בחבילות של קש, עצים או זרדים, ואם סיכך בהם, הסוכה פסולה. ואם התיר את הקשרים, כשרה.
כז. אבל מסככים בסיבי דקל מרובים המחוברים בצידם האחד בדרך גדילתם מהקרקע, ואף אם נאגדו בידי אדם בצידם השני.
כח. חבילות קנים שנאגדות יחד רק כדי שיידעו את מניינם, אין בהם פסול של 'חבילות', ומסככים בהם.
כט. חבילות של ערבות הקשורות משני צידיהן, די בכך שיתיר את הקשר העליון, במקום העלים, ואף שהקשר התחתון נשאר, כיון שאם יטלטלנו כך יפתח הקשר מאליו, ואינו נחשב קשר.
ל. ניתן לעשות את דפנות הסוכה מכל דבר, ואף מהדברים הפסולים לסיכוך.
לא. כלי עץ שיש בו בית קיבול הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו, ואפילו אם אותו בית קיבול עתיד להתמלאות במילוי קבוע הנשאר בו לעולם.
לב. מסככים בסיבי פשתן, אבל לאחר שנידוכו וסורקו פסולים הם לסיכוך, כיון שנשתנתה צורתם מדרך גדילתם, ואינם נראים כגידולי קרקע.
לג. מסככים גם בעשבים שיש להם עלים רחבים ביותר, כל זמן שאינם ראויים למאכל אדם.
לד. אין מסככים בסכך שריחו רע, ולא בסכך שעליו נושרים תמיד, מחשש שיניח האדם את סוכתו ויצא.
לה. מותר לסכך בנסרים שרוחבם פחות מארבעה טפחים.
לו. אין מסככים בנסרים הרחבים ארבעה טפחים, ודינם כסכך פסול לגמרי, ולכן אפילו אם הניחם על צידיהם, ואין בצידיהם ארבעה טפחים, פסול.
לז. תקרת בית, אף שהיא עשויה מנסרים של עץ הכשרים לסיכוך, אין יושבים תחתיה, כיון שנעשתה לשם בית, אלא צריך להגביה את הנסרים ולהניחם שוב לשם סוכה, או ליטול לגמרי נסר אחד מבין כל שני נסרים, ומניח שם סכך כשר.
לח. המסכך סוכתו בסכך פסול, אם יש רווח ביניהם בשיעור של הסכך הפסול, והניח באותו רווח סכך כשר, כשרה.
לט. ערימת קש המונחת על הקרקע שלא לשם סכך, וחטט בה האדם חלל בשיעור סוכה, פסולה היא, כיון שלא הונח עליה הקש לשם סכך. אבל אם היה שם מתחילה חלל של שבעה על שבעה בגובה טפח, והונח שם הקש על אותו חלל לשם צל או לשם סוכה, ואחר כך הגדיל את החלל לגובה עשרה, כשרה.
מ. אם דפנות הסוכה אינן מגיעות עד לארץ, ויש מרחק בינם לבין הארץ של שלשה טפחים או יותר, הסוכה פסולה.
מא. אם דפנות הסוכה מתחילות מגובה הקרקע, ויש בגובהן עשרה טפחים, אף שהן רחוקות מהסכך, הסוכה כשרה.
מב. אם הרחיק את הסכך מהדפנות שלשה טפחים או יותר, הסוכה פסולה.
מג. ניתן לעשות את דופן הסוכה ממחצלת בגובה ארבעה טפחים בלבד, על ידי שמניחה באמצע חלל הדופן, כאשר יש פחות משלשה טפחים לקרקע ופחות משלשה לסכך, וכיון שאנו אומרים 'לבוד' לשני הצדדים, נחשב הדבר כאילו הדופן סגורה לגמרי.
מד. אף שדופן הסוכה צריכה להיות של שבעה טפחים, ניתן לעשות פס ברוחב ארבעה טפחים ומשהו, ולהניחו במרחק הפחות משלשה טפחים לדופן, ומדין לבוד נחשב הדבר כאילו יש דופן של שבעה טפחים.
מה. סוכה המוקפת בסכך פסול [כגון בית שנפחתה תקרתו באמצע, או סוכה המוקפת אכסדרה], אם המרחק בין הדפנות לסכך פחות מארבע אמות, כשרה. ואם יותר, פסולה. ואפילו אם היה 'פי תקרה' תחת מקום הסכך, אינו נחשב כ'יורד וסותם', ופסולה.
מו. אבל אם היו שם 'פצימין', והם שורה של עמודים שהמרחק בין אחד לשני הוא פחות משלשה טפחים, ובין פצימין אלו לבין הסכך אין מרחק של ארבע אמות, הסוכה כשרה, ואפילו אם הפצימין נראים רק מבפנים או רק מבחוץ.
מז. סכך פסול המונח באמצע הסוכה, אם יש בו ארבעה טפחים, פוסל את הסוכה. ואם הסכך הפסול בצד, ויש בו ארבע אמות, פסולה. אבל אם הסוכה כולה רק שבעה על שבעה טפחים, בין באמצע ובין בצד, אם יש בסכך הפסול שלשה טפחים, פסולה.
מח. היה אויר ריק באמצע הסכך ברוחב פחות משלשה טפחים, הרי הוא נחשב כסגור מדין 'לבוד', והסוכה כשרה.
מט. סוכה העשויה כמו צריף, שהדפנות הן הסכך, או שעשאה מדופן משופעת הנשענת על הקיר, פסולה. ואם הגביה את הדופן מהקרקע בשיעור טפח, או שהרחיק את החלק העליון מהכותל בשיעור טפח, כשרה.
נ. כילה הנמצאת בתוך הסוכה, אם יש לה גג טפח, אסור לישן בתוכה. ואם אין לה גג טפח, מותר.
נא. מחצלת קנים או עשבים גדולה, שנעשתה סתם, מן הסתם נעשתה לשם סכך, וכשרה לסיכוך. אבל אם עשאה לשכיבה הרי היא מקבלת טומאה, ואין מסככים בה. ומחצלת קנים קטנה, אם עשאה סתם, מן הסתם עשאה לשכיבה, ואין מסככים בה. ואם עשאה לשם סוכה, כשרה.
נב. ההיתר לסכך במחצלת הוא רק כשאין לה שפה גבוהה סביבה, אבל אם יש לה שפה, נעשית ככלי קיבול לפירות וכדומה, והרי היא מקבלת טומאה, ופסולה לסיכוך. ואף אם הוציא את אותה שפה, הרי היא כשברי כלים, ופסולה לסיכוך.
