הלכות כלי המקדש והעובדים בו / פרק חמישי
ה) מת לו לכהן הגדול מת [קרוב ממשפחתו], אינו יוצא אחריו. ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש, וכל העם באים לנחמו לביתו, והוא עומד בשורה, וסגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו, ואומרים לו 'אנו כפרתך', והוא אומר להם 'תתברכו מן השמים':
ו) וכשמברין אותו [-נותנים לו סעודת הבראה, שאוכלים האבלים], כל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הספסל. ואינו קורע על מתו כשאר הכהנים, שנאמר 'ובגדיו לא יפרום', ואם קרע, לוקה. אבל קורע הוא מלמטה, כנגד רגליו. ואינו מרבה פרע [-אינו מגדל שער ראשו] לעולם, שנאמר 'את ראשו לא יפרע', ואפילו בעת שלא יכנס למקדש. אלא מספר [-מסתפר] מערב שבת לערב שבת. ואינו מספר בתער, אלא בזוג, באופן שיהיה ראש שערה של זו בעיקר שערה של זו, עד שיראה כאילו הוא צמח כאחת, שנאמר 'ראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהן':
