הלכות כלי המקדש והעובדים בו / פרק שביעי
י) זה שממונה על החותמות הוא שמקבל את דמי הנסכים [-הסולת והיין שמביאים עם הקרבנות] ממחוייבי נסכים, ונותן להן חותמות, וזה שממונה על הנסכים הוא שמוכר את הנסכים:
יא) כיצד היו הממונה על החותמות והממונה על הנסכים מוכרים את הנסכים, ארבע מיני חותמות היו במקדש, לארבעה מיני נסכים הבאים עם הקרבנות, האחד כתוב עליו 'עגל', וזהו נסכו של המקריב בקר, שצריך להביא שלשה עשרונים סולת וחצי ההין יין. והשני כתוב עליו 'זכר', והוא למביא קרבן איל, שנסכו שתי עשרונים סולת ושליש ההין יין. והשלישי כתוב עליו 'גדי', למביא כבש, שנסכו עישרון סולת ורבע ההין יין, והרביעי כתוב עליו 'חוטא', והוא למצורע עשיר בלבד, וכמו שיבואר.
יב) כל מי שיביא קרבנותיו למקדש, וצריך להביא עם קרבנו נסכים, נותן את דמי הנסכים לזה הממונה על החותמות, והוא נותן לו חותמות כמנין הקרבנות שלו, והיינו 'עגל' 'זכר' או 'גדי', ואם היה מצורע עשיר, שנסכיו מרובים, שהרי מביא שלשה בהמות [ואין קרבן אחר כמותו שמביא כמות כזו של נסכים], נותן לו חותם אחד שכתוב עליו 'חוטא'. ולאחר שקיבל האדם את החותם המתאים לקרבנו, הלה הולך בחותמות שבידו לזה הממונה על הנסכים, ונותן לו את החותמות, והלה נותן לו נסכים כמניין החותמות שבידו. וכמו שכתוב בהן. ולערב באים שני הממונים זה אצל זה, והממונה על הנסכים מוציא את החותמות שנתנו לו האנשים במשך היום, כראיה לכמות הנסכים שנתן להם, ומקבל כנגדן מעות מאת הממונה על החותמות, ששילמו לו האנשים, אם הותירו המעות – אם היו ברשות הממונה על החותמות ממון יותר מהחותמות שביד הממונה על הנסכים, הותירו להקדש – מרויח ההקדש את אותן מעות. ואם פחתו המעות – אם היו ביד הממונה על החותמות פחות מעות מהסכום שמגיע לממונה על הנסכים, לפי מספר החותמות שבידו, ישלם זה שממונה על החותמות מביתו [-מכיסו הפרטי].
מי שאבד חותמו, קודם שקיבל תמורתו נסכים, והוא מבקש שיחזירו לו את המעות ששילם תמורתו, ממתינין לו עד הערב, אם מצאו במעות שביד הממונה על החותמות יתר כדי חותם שטוען – עודף, כסכום הכתוב בחותם שטוען הלה שאבד לו, והרי זו ראיה שהאמת כדבריו, ששילם סכום זה לממונה על החותמות ולא קיבל את תמורתו מאת הממונה על הנסכים, נותנין לו. ואם לאו, אין נותנין לו.
ושם כל היום כתוב על החותם – בכל יום עשו חותמות עם התאריך של אותו יום, מפני הרמאים, שלא יטול אדם חותם כשמחיר הנסכים זול, וישהא את החותם אצלו עד שיוקרו הנסכים, ואז יבוא לתבוע את דמי הנסכים, וירויח את שווי ההתייקרות.
