הלכות כלי המקדש והעובדים בו / פרק שמיני
ג) 'בגדי לבן' שהוזכרו לעיל, הם ארבעה כלים [-בגדים] שמשמש בהן כהן גדול ביום הכפורים, והם כתנת ומכנסים ואבנט ומצנפת. וארבעתן לבנים, וחוטן כפול ששה, ומן הפשתן לבדו הם. ושתי כתנות אחרות היו לו לכהן גדול ביום הכפורים. אחת לובשה בשחר, ואחת בין הערבים. ושתיהם נעשות בשווי שלשים מנה, משל הקדש. ואם רצה הכהן הגדול להוסיף עליהם, שיהיו יקרים יותר, מוסיף משלו, ומקדיש את התוספת שברצונו להוסיף, ואחר כך עושה בה – בכל אותו ממון, את הכתנת:
ד) בגדי כהונה, מצוותן שיהיו חדשים, נאים, ומשולשלים, כדרך בגדי הגדולים [-החשובים], שנאמר בהן 'לכבוד ולתפארת'. היו מטושטשין [-מלוכלכים בטיט], או מקורעין [-קרועים], או ארוכין יתר על מדתו, או קצרים פחות ממדתו, או שסלקן באבנט – חגר את האבנט באופן שקיצר את הבגד ממידתו, ועבד בצורה כזו, עבודתו פסולה. אבל אם היו הבגדים משוחקין [-שחוקים], או שהיו ארוכים ממידתו, וסילקן באבנט עד שנעשו כמדתו, ועבד, עבודתו כשרה:
