הלכות כלי המקדש והעובדים בו / פרק שמיני
ז) כל בגדי הכהנים אינן באים אלא מממון של ציבור. ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה, מוסרו לציבור, ומותר לכהנים להשתמש בו. וכן כל כלי השרת, ועצי המערכה, שמסרן יחיד לציבור, הרי הן כשרין. אף כל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו, כשרים, ובלבד שימסרם לציבור:
ח) בגדי כהנים הדיוטים היו עושין מהן מחלצות רבות. וששה ותשעים חלון היו במקדש להניח בהן הבגדים, ארבעה חלונות לכל משמר, ושם כל משמר כתוב על חלונותיו, וכולן סתומות, וכשיכנסו אנשי משמר לעבודה בשבת [-בשבוע] שלהן, פותחין את חלונותיהן כל ימי שבתן, ונוטלין הכלים. וכשיצאו – כשסיימו את השבוע של עבודתם מחזירין הבגדים לחלונותיהן וסותמן:
ט) ולמה עשו ארבעה חלונות לכל משמר, לפי [-כדי] שלא יהיו הכלים [-הבגדים] מעורבין, אלא כל המכנסים בחלון אחד, וכתוב עליו 'מכנסים'. וכן כל האבנטים בחלון אחד, וכתוב עליו 'אבנט'. וכן המצנפות כולן בחלון אחד, והכתנות כולן בחלון אחד:
