מסכת נדרים, פרק ט, משנה ג

משנה ג: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד, אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית שֶׁאָבִיהָ רָע, אָמְרוּ לוֹ מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה, קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ, אָמְרוּ לוֹ, מֵת הַכֶּלֶב אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ, הֲרֵי הֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ:

משנה ג: משנתנו ממשיכה לדון בהתרת נדר על ידי פתח ש'נולד' עתה, לאחר הנדר: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן נראים כְּנוֹלָד, וְאֵינָן כְּנוֹלָד לענין דין התרת נדרים, וְאֵין חֲכָמִים, הסוברים במשנה לעיל שאין פותחים בנולד, מוֹדִים לוֹ. ומבאר רבי מאיר את דבריו, כֵּיצַד, אָמַר הנודר, קוֹנָם שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע, אָמְרוּ לוֹ לאחר זמן, שכבר מֵת אביה אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וכן אם אמר הנודר קוֹנָם שֶׁאֲנִי נִכְנַס לְבַיִת זֶה, שֶׁכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ, אוֹ שֶׁנָּחָשׁ רַע בְּתוֹכוֹ, ולאחר זמן אָמְרוּ לוֹ שכבר מֵת הַכֶּלֶב אוֹ נֶהֱרַג הַנָּחָשׁ, הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד, שהרי הפתח הוא על ידי דבר שנולד לאחר נדרו, וְאֵינָן כְּנוֹלָד לענין הדין, כיון שבשעת הנדר עצמו פירט את טעם הנדר, והרי זה כעין תנאי שהטיל בנדרו, ואף שאין זה תנאי ממש שנתיר את הנדר ללא פתח, אך הועילו דבריו לכך שיוכלו להתיר את נדרו כאשר התבטל הטעם לנדרו, מאחר ואמר בפירוש שזהו טעם הנדר, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.