הלכות כלי המקדש והעובדים בו / פרק עשירי
יב) ואין שואלין באורים ותומים על שני דברים כאחד, ואם שאל על שני דברים, משיבין לו מן השמים על הראשון בלבד. ואין נשאלין בהן להדיוט, אלא או למלך, או לבית דין, או למי שצורך הציבור בו, שנאמר 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבואו, הוא וכל בני ישראל איתו וכל העדה', ולשון 'הוא' האמורה בפסוק, זה המלך, שהרי מדובר בפסוק על יהושע בן נון, שהיה לו דין מלך. 'וכל בני ישראל אתו' זה הוא כהן משוח מלחמה, שכל בני ישראל צריכים לו, או מי שצורך הציבור בשאילתו, 'וכל העדה' אלו בית דין הגדול:
יג) זה שאתה מוצא בדברי הנביאים שמסופר שהכהנים היו חוגרין אפוד בד, לא היו אלו כהנים גדולים, שהרי אין האפוד של כהן גדול אפוד בד, ועוד, שאף הלוים היו חוגרין אותו, שהרי שמואל הנביא לוי היה, ונאמר בו 'נער חגור אפוד בד'. אלא אפוד בד זה היו חוגרים אותו בני הנביאים [-תלמידי הנביאים, המתלמדים בדרכי הנבואה] ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקדש, להודיע כי הגיע אדם זה למעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחשן ברוח הקדש:
סליקו להו הלכות כלי המקדש
בריך רחמנא דסייען
