הלכות ביאת המקדש / פרק ראשון
ה) שתה כדי רביעית יין בלבד, והיה בה [-באותה רביעית] מים מעורבים, אפילו בשיעור כל שהוא. או שלאחר שתיית היין ישן מעט, או הלך כדי מיל, הרי כבר עבר שכרון היין, ומותר לעבוד. אבל אם שתה יותר מרביעית, אפילו מזוג במים, אין שינה או הליכה מועילים, אלא אדרבה, שינת מעט או ההליכה בדרך מוסיפין בשכרותו. אלא ישהא לפי השכרות, עד שלא ישאר משכרותו שום דבר שבעולם:
ו) אנשי משמר המשרתים בבית המקדש בשבוע מסוים בשנה, מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימי שבתן – לא בימים של השבוע שבו הם משרתים. ובכל יום היה משמש בית אב אחר של אותו משמר, ואפילו שאר בתי אבות של משמר, שאין עבודתן היום, אלא בימים אחרים של אותו שבוע, אסורים לשתות יין, מחשש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של אותו יום, ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרתן לסייען. ואנשי בית אב של אותו היום, אסורים לשתות יין בין ביום בין בלילה, ואף שאין עושים עבודה בלילה, יש לחשוש שמא ישתה בלילה, וישכים בבוקר לעבודתו בבית המקדש ועדיין לא סר יינו מעליו:
