יז) והרי הדבר מפורש בכתובים, שטומאה דחויה בציבור, שנאמר שם, לגבי הפסח שהוקרב בזמן חזקיה מלך יהודה, 'כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור [להקדיש לה'] כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו', ומהו זה שנאמר שם 'כי אכלו את הפסח בלא ככתוב', כלומר שלא כדין, והרי טומאה דחויה בציבור, אלא אדרבה, נהגו שלא כהוגן מפני שעיברו אותה השנה מפני הטומאה – הוסיפו אדר נוסף כדי שלא יצטרכו להקריב את הפסח בטומאה, שנאמר 'ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי', ובאמת היו צריכים לעשות את הפסח בטומאה, כמו שכבר ביארנו בהלכות קידוש החודש, שאין מעברין את השנה לכתחלה מפני הטומאה, וזהו שנאמר בפסוק שאכלו את הפסח 'שלא ככתוב', והיינו שלא כדין.
יח) ועוד אחרת היתה שם באותה השנה, שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר, שיום זה ראוי להיות ראש חדש ניסן, ועשה את אותו החדש אדר שני, ולא הודו לו חכמים – לא הסכימו חכמים למעשיו, לפי שאין מעברין את השנה ביום זה כמו שביארנו בקידוש החדש. ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה נאמר 'כי אכלו את הפסח בלא ככתוב', וביקש חזקיה רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו, שנאמר 'כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד', ונאמר 'וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם', ללמד שנרצה קרבנם:
