ספר המדע: הלכות דעות, פרק ד, כ-כג
כ) כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה, וימות מחמת זקנה, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם:
כא) וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו, אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא, אבל החולה, או מי שאחד מאיבריו חולה, או מי שנהג בהנהגת בריאותו מנהג רע במשך שנים רבות, יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חליו, כמו שיתבאר בספר הרפואות, ושינוי וסת – שינוי הרגלו של האדם, אפילו מרע לטוב, אם עושה כן בבת אחת, הוא עצמו תחילת חולי:
כב) אבל כל מקום שאין בו רופא, אחד הבריא ואחד החולה אין ראוי לו לזוז מכל הדרכים האלו שנאמרו בפרק זה, שכל אחד מהן לאחרית טובה מביא:
כג) כל עיר שאין בה עשרה דברים האלו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: א. רופא, ב. ואומן [-מקיז דם], ג. ובית המרחץ, ד. ובית הכסא, ה. ומים מצויין, כגון נהר ומעין, ו. ובית הכנסת, ז. ומלמד תינוקות, ח. ולבלר [-סופר], ט. וגבאי צדקה, י. ובית דין המכים את הראויים לכך, וחובשים בבית הסוהר את הראויים לכך:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
