ספר אהבה: הלכות קריאת שמע, פרק ב, יב-יג
יב) קראה סירוגין, ששתק בין פסוק לפסוק, יצא, אפילו שהה בין סירוג לסירוג בשתיקתו זמן רב שיש בו כדי לגמור את כולה – את כל קריאת שמע, יצא, והוא – ובתנאי שיקרא את הפסוקים על הסדר. קראה כשהוא מתנמנם, ו'מתנמנם' הוא מי שאינו ער ולא נרדם בשינה, יצא, ובלבד שיהיה ער לגמרי בפסוק ראשון:
יג) ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא, ומברך לפניה ולאחריה. אבל אם ידע שקרא, ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך, אינו חוזר ומברך. קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. נעלם ממנו בין פרשה לפרשה, ואינו יודע אי זו פרשה השלים ואי זו צריך להתחיל, חוזר לפרשה ראשונה שהוא ואהבת את ה' אלהיך וגו':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
