ספר אהבה: הלכות ברכות, פרק ה, א-ב
א) נשים ועבדים כנעניים, חייבין בברכת המזון, וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה, לפי שאין קבוע לה זמן, או אינם חייבין מן התורה, לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן. אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים, כדי לחנכן במצות:
ב) שלשה שאכלו פת כאחד, חייבין לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון. ואי זו היא ברכת הזימון, אם היו האוכלים משלשה עד עשרה, מברך אחד מהם ואומר 'נברך שאכלנו משלו', והכל עונין 'ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ומברך 'ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו':
ג) ואחר כך אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו עד שגומר ארבע ברכות, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
