שיעור 56, ספר שופטים, פרק יד, ה-ט

ה וַיֵּ֧רֶד שִׁמְשׁ֛וֹן וְאָבִ֥יו וְאִמּ֖וֹ תִּמְנָ֑תָה וַיָּבֹ֨אוּ֙ עַד־כַּרְמֵ֣י תִמְנָ֔תָה וְהִנֵּה֙ כְּפִ֣יר אֲרָי֔וֹת שֹׁאֵ֖ג לִקְרָאתֽוֹ׃ ו וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ ה֗' וַֽיְשַׁסְּעֵ֨הוּ֙ כְּשַׁסַּ֣ע הַגְּדִ֔י וּמְא֖וּמָה אֵ֣ין בְּיָד֑וֹ וְלֹ֤א הִגִּיד֙ לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֔וֹ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ ז וַיֵּ֖רֶד וַיְדַבֵּ֣ר לָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּישַׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י שִׁמְשֽׁוֹן׃ ח וַיָּ֤שָׁב מִיָּמִים֙ לְקַחְתָּ֔הּ וַיָּ֣סַר לִרְא֔וֹת אֵ֖ת מַפֶּ֣לֶת הָֽאַרְיֵ֑ה וְהִנֵּ֨ה עֲדַ֧ת דְּבוֹרִ֛ים בִּגְוִיַּ֥ת הָֽאַרְיֵ֖ה וּדְבָֽשׁ׃ ט וַיִּרְדֵּ֣הוּ אֶל־כַּפָּ֗יו וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְאָכֹ֔ל וַיֵּ֨לֶךְ֙ אֶל־אָבִ֣יו וְאֶל־אִמּ֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וְלֹֽא־הִגִּ֣יד לָהֶ֔ם כִּ֛י מִגְּוִיַּ֥ת הָֽאַרְיֵ֖ה רָדָ֥ה הַדְּבָֽשׁ׃

֍           ֍            ֍

(ה) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וכיון שהיו אלו ימי ביכורי ענבים, ושמשון היה נזיר האסור באכילת ענבים, נהג כדין ולא נכנס כלל אל הכרם, אלא הלך בדרך עקלתון סחור סחור, ואילו אביו ואמו המשיכו בדרך הישרה שבתוך הכרמים, ובהיות שמשון בדרך לבדו, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ.

(ו) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה', וַיְשַׁסְּעֵהוּ בקלות כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, ולא זו בלבד שהתגבר על האריה, אלא עשה זאת בידיו לבד, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ – לא היה בידו שום כלי נשק, ואף על פי כן התגבר לבדו על האריה והרגו, והבין שמשון שזימן לו ה' את הדבר כדי שיכיר בגבורתו, ויהיה מזומן להצליח ולהלחם באויבי ה' וישראל, וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה.

(ז) וַיֵּרֶד שמשון וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה, לראות עם תיטב בעיניו גם מצד שכלה ומידותיה, וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן.

(ח) וַיָּשָׁב מִיָּמִים – חזר שמשון לאחר שנה לְקַחְתָּהּ לו לאשה, והגם שבאותו זמן לא היו ענבים בכרמים, והיה יכול ללכת בדרך הישרה שבתוך הכרמים, וַיָּסַר – עיקם את דרכו למקום שהלך בו בראשונה, ועשה כן כדי לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה, ולברך את הברכה הראויה על מקום שאירע לו בו נס, וְהִנֵּה ראה שמשון עֲדַת [-אסיפת] דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה, וּדְבָשׁ.

(ט) וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו – רדה את הדבש מגויית האריה אל ידיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל, וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וַיִּתֵּן לָהֶם מהדבש, וַיֹּאכֵלוּ, וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ.