שיעור 55, ספר שופטים, פרק יד, א-ד

א וַיֵּ֥רֶד שִׁמְשׁ֖וֹן תִּמְנָ֑תָה וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה בְּתִמְנָ֖תָה מִבְּנ֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃ ב וַיַּ֗עַל וַיַּגֵּד֙ לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֔וֹ וַיֹּ֗אמֶר אִשָּׁ֛ה רָאִ֥יתִי בְתִמְנָ֖תָה מִבְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וְעַתָּ֕ה קְחוּ־אוֹתָ֥הּ לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃ ג וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֗וֹ הַאֵין֩ בִּבְנ֨וֹת אַחֶ֤יךָ וּבְכָל־עַמִּי֙ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־אַתָּ֤ה הוֹלֵךְ֙ לָקַ֣חַת אִשָּׁ֔ה מִפְּלִשְׁתִּ֖ים הָֽעֲרֵלִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּי־הִ֖יא יָֽשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי׃ ד וְאָבִ֨יו וְאִמּ֜וֹ לֹ֣א יָֽדְע֗וּ כִּ֤י מֵֽה֙' הִ֔יא כִּֽי־תֹאֲנָ֥ה הֽוּא־מְבַקֵּ֖שׁ מִפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא פְּלִשְׁתִּ֖ים מֹֽשְׁלִ֥ים בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

֍           ֍            ֍

(א) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה, וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.

(ב) וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר, אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה – השתדלו לגיירה, באופן שאוכל לישא אותה כדת ישראל [כי לולא שהתגיירה לא היה ניתן לומר עליה לשון 'קיחה', שזו לשון קידושין, והרי אין קידושין חלים בגויה], ואף שרק ראה אותה, ולא דיבר עמה כלל, ולא ידע אם תתרצה להנשא לו, ואם תרצה להתגייר, ואם יתרצו לכך אביה ואמה, מכל מקום רצה לישאנה, כי היה הדבר מעם ה'.

(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ [שהם קרובות משפחתך] וּבְכָל עַמִּי, אִשָּׁה בת ישראל הראויה לך, כִּי מחמת כן אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו, אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי.

(ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ, שרצו למנוע את שמשון מלישא אשה זו, לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא – ה' נתן דבר זה בליבו, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים – כי על ידי זה יוכל לנקום בפלשתים, והטעם שסיבב ה' את הדבר בדרך זו, וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל, ואם היה שמשון מתגרה בהם היו נלחמים בכל ישראל, ולכן סיבב ה' שיחשבו שהשנאה והנקמה הם בגלל אשתו, ולא ירעו מחמתו לכל ישראל.