יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה – פרק שלישי

שנינו במשנה, 'וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָר'. מבררת הגמרא, מַאי – מה באה המשנה לרבות באומרה לשון זו של 'כָּל עִיקָר', שמשמעותה היא שחכמים אוסרים דבר נוסף שלא הוזכר בדברי רבי יהודה כלל [שאם לא כן היה אומר רק 'וחכמים אוסרים']. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, אֲפִילוּ אם אינו צריך כלל לשקול את הבשר, אלא מניחו בכף המאזניים כדי לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים, שלא יאכלוהו, הדבר אסור, כיון שנראה כמניחו לשם משקל. אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין, וְהוּא – ואיסור זה הוא בתנאי דְּתַלְיָא בִּתְרִיטָא – שהמאזניים תלויים בטבעת שלהם, באופן ששתי הכפות עומדות באויר ויש משקולות בכף האחת (רבינו ירוחם, ויעויין במשנה ברורה), מִפְּנֵי שֶׁבאופן זה נִּרְאֶה כְּשׁוֹקֵל בָּשָׂר בְּיוֹם טוֹב. וְהָא – והנהגה זו דְּרַבִּי חִיָיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, דַּהֲווֹ שָׁקְלֵי מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה – שהיו שוקלים חתיכת בשר כנגד חתיכת בשר בְּיוֹם טוֹב, וסברו כשיטת רבי יהושע [בברייתא המובאת בגמרא] שמתיר לשקול באופן זה ביום טוב, לֹא קַיְימָא לָן כְּוָותַיְיהוּ – אין הלכה כדבריהם, אֶלָּא כְּרַבָּנָן שבמשנתנו, דְּאָמְרֵי, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָר.

דינים נוספים בענין שקילה ביום טוב: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, טַבָּח אוּמָן, היכול לאמוד בידו את משקל הבשר, אָסוּר לִשְׁקוֹל בָּשָׂר בַּיָּד ביום טוב, כיון שידו נחשבת כמשקל לענין זה.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, אָסוּר לִשְׁקוֹל בָּשָׂר בְּמַיִם, כלומר, אסור להניח את הבשר בתוך כלי מיוחד שיש בו מים, וחריצים על גבי הכלי במקומות שונים, ולפי גובה המים יודעים מה משקל הבשר שהוכנס לתוכם, שאף זה כמשקל.

אָמַר רַב חִיָיא בַּר אַשִּׁי, אָמַר רַב, אָסוּר לַעֲשׂוֹת ביום טוב בֵּית יָד בְּבָשָׂר – אסור לעשות נקב בבשר שיהיה ניתן להכניס שם את היד ולתופסו בו, כיון שנראה כעושה כלי ביום טוב. אָמַר רָבִינָא, וּבְיָד – אך אם עושה את הנקב ביד, שַׁפִּיר דָּמִי – מותר הדבר, כיון שאין דרך לעשות כן בחול, ואינו נראה כמתקן כלי.

דין נוסף בענין דומה: אָמַר רַב הוּנָא, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת סִימָן בְּבָשָׂר ביום טוב, כדי שיהא ניתן לשולחו ממקום למקום, בלא חשש שיחליפוהו בבשר אחר, מביאה הגמרא דוגמא לכך, כִּי הָא – כמנהגו דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, שהיה מְחַתֵּךְ לָהּ אַתְּלָתָא קַרְנְתָא חותך את הבשר בצורת משולש בן שלש קרניים, ושולחו כך לביתו על ידי גוי (רש"י ב"מ כג:), ובני ביתו היו מכירים בסימן זה שהוא מאביהם, ובאופן זה אין הבשר נאסר משום 'בשר שנתעלם מן העין'.

משנה

משנתנו ממשיכה בדינים הנוגעים להכנת ותיקון מאכלים ביום טוב: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, כיון שיש בכך משום תיקון כלי, אֲבָל מַשִׂיאָה – מחדדה עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ, שאין זה תיקון גמור, שאין דרך לחדד כך את הסכין. דין נוסף: לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר, וכפי שהתבאר שנאסר מקח וממכר ביום טוב, אֲבָל שׁוֹחֲטִין כמה בני אדם יחד את הבהמה, וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן, ובגמרא יבואר כיצד מחלקים ללא הזכרת סכום מעות.

גמרא

שנינו במשנה, 'אין משחיזין את הסכין ביום טוב'. מבררת הגמרא, מַאן תַּנָּא – מי הוא התנא הסובר כן, דְּהַשְׁחָזָה עַצְמָהּ אֲסוּרָה ביום טוב, ואפילו כשאינו משחיז על ידי אבן מיוחדת לכך, אלא במשחזת של עץ, שאינה עושה תיקון גמור. אָמַר רַב חִסְדָּא, משנתנו דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה היא, דְּתַנְיָא – שהרי כך שנינו בברייתא, אֵין חילוק לענין איסור עשיית מלאכה בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, אֶלָּא צוֹרֶךְ אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד, שביום טוב מותר לעשות מלאכה הנצרכת לאוכל נפש. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר גם בְּמַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ, כלומר, מלאכות המסייעות להכנת המאכלים, ולדבריו מותר גם להשחיז את הסכין, כדי להשתמש בו לצורך אוכל נפש.

אָמַר לֵיה רָבָא לְרַב חִסְדָּא, דַּרְשִׁינָן מִשִּׁמְךָ – נדרוש בשמך שהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, המתיר גם מלאכות הנצרכות למכשירי אוכל נפש. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב חסדא, יְהֵא רַעֲוָא דְּכָל כִּי הַנֵי מִילֵּי מַעַלְיְתָא תִּדְרְשׁוּן מִשְּׁמִי – יהי רצון שכל מה שתדרשו בשמי יהיה כדין מעולה זה, שדין ברור הוא.

הגמרא מביאה את הנהגות האמוראים למעשה בענין זה של השחזת הסכין ביום טוב: אָמַר רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב יוֹסֵף, הֲוָה קָאִימְנָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא – פעם אחת הייתי עומד לפני רבא ביום טוב, וֶהֱוֵה קָא מַעֲבַר סַכִּינָא אַפּוּמָא דְּדִקֻלָא – והעביר את חוד הסכין על שפת הסל העשוי נצרים של דקל, וַאֲמִינָא לֵיהּ – ושאלתי את רבא, לְחִדוּדֵיהּ בָּעֵי מַר – האם כוונת אדוני לחדד את הסכין ולהשחיזה, אוֹ לְעֲבּוּרֵי שַׁמְנִינוּתָא – או שכוונתו רק להעביר את השמנונית הדבוקה בלהב הסכין, וְאָמַר לִי רבא, כוונתי רק לְעֲבּוּרֵי שַׁמְנִינוּתָא. ומוסיף רב נחמיה ואומר, וְחֲזִיתֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ – והבחנתי בדעתו, דִּלְחִדּוּדֵהּ קָא עָבֵיד – שבאמת היתה כוונתו לחדד את הסכין כך, וְהַאי דְּלֹא קָאָמַר לִי – והטעם שלא אמר לי זאת בפירוש, כיון דְּקָא סָבַר בענין זה של מחלוקת רבי יהודה וחכמים, הֲלָכָה כרבי יהודה, שמותר לעשות מלאכה גם להכנת מכשירי אוכל נפש, וְאֵין מוֹרִין כֵּן בפירוש, מחשש שבני אדם יבואו להשחיז את הסכין ביום טוב גם באופן שהיו יכולים לעשות זאת בערב יום טוב, ואילו רבי יהודה לא התיר אלא באופן שלא היה ניתן לעשות כן בערב יום טוב, וכגון שהתקלקלה הסכין ביום טוב עצמו.

מעשה נוסף: אָמַר אַבַּיֵּי, הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּמַר – הייתי עומד ביום טוב לפני אדוני, והוא רבה, שהיה רבו ודודו (ספר יוחסין), וַהֲוָה קָא מַעֲבַר סַכִּינָא אַפּוּמָא דְּרֵיחַיָּא – והיה מעביר את הסכין על גבי אבן הריחיים, וְאָמְרֵי לֵיהּ – ושאלתי אותו, לְחִדוּדֵיהּ קָא בָּעֵי מַר אוֹ לְהַעֲבִיר שַׁמְנִינוּתָא – האם כוונת אדוני לחדד את הסכין ולהשחיזה, או רק להעביר את השמנונית מלהב הסכין, וְאָמַר לִי, לְהַעֲבִיר שַׁמְנִינוּתָא – כוונתי להעביר את השמנונית, ולא לחדדה, וְחֲזִיתֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ דִּלְחִדּוּדֵהּ קָא בָּעֵי – וראיתי שדעתו לחדד את הסכין, וְקָסָבַר הֲלָכָה כרבי יהודה, וְאֵין מוֹרִין כֵּן.

וְאָמַר רָבָא, סַכִּין שֶׁעָמְדָה – פסקה מלחתוך היטב שהתקהה חודה מחמת שימוש מרובה, מֻתָּר לְחַדְּדָה בְּיוֹם טוֹב. וְהַנֵּי מִילֵי דְּפָּסְקָה אַגַּב דּוּחֲקָא – ודין זה הוא דווקא כשאפשר לחתוך בה על ידי דחיקתה בכח, אלא שאינה חותכת בקלות, אבל אם אינה חותכת כלל אסור לחדדה ביום טוב, כיון שיש בכך משום טירחא מרובה ומשום תיקון כלי. תנאי נוסף: וְההיתר לחדדה הוא דַוְקָא כשמחדדה אַגַּב רֵיחַיָּא אוֹ אַגַּב דִּיקֻלָא – על אבן הריחיים או על שפת הסל, שאין זה דרך חידוד, אֲבָל בְּמַשְׁחֶזֶת ממש, לֹא – אסור לחדדה אף באופן זה. [יש אומרים שדין זה הוא אפילו כשקהה חוד הסכין בערב יום טוב, ומשום שלא היה צריך להעלות בדעתו שיצטרך לחדדה ביום טוב, ויש אומרים שההיתר לחדדה הוא רק כשהתקהה החוד ביום טוב עצמו (רש"י ור"ן)].

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?