שיעור 70, ספר שופטים, פרק יז, ז-יג

ז וַֽיְהִי־נַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֨חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽר־שָֽׁם׃ ח וַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵֽהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֨חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּֽאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַר־אֶפְרַ֛יִם עַד־בֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַֽעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ׃ ט וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֨חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָֽנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּֽאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽא׃ י וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵה־לִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָֽנֹכִ֨י אֶֽתֶּן־לְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֨סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִֽחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי׃ יא וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֨עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיו׃ יב וַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶת־יַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַֽיְהִי־ל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה׃ יג וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־יֵיטִ֥יב ה֖' לִ֑י כִּ֧י הָֽיָה־לִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן׃

֍           ֍            ֍

(ז) וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם אשר בארץ יְהוּדָה, ומצד אמו היה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וְהוּא לֵוִי, כי אביו היה לוי, וְהוּא גָר שָׁם, בבית לחם יהודה, כיון שללויים לא היה חלק בארץ, והיה גר במקום אמו, כי אמו ירשה את נחלת אביה [כדין מי שמת בלא בנים, שבנותיו יורשות אותו], והוא ירש את נחלת אמו אשר בארץ יהודה.

(ח) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, כיון שלא מצא שם כדי פרנסתו, ולא הלך למקום מסוים, אלא הלך לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא, וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה שהיה הפסל בביתו, ולא היתה כוונת הנער הלוי להתגורר שם, אלא רק להמשיך לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ, עד שימצא מקום להתפרנס בו.

(ט) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה, מֵאַיִן תָּבוֹא, כי חשב שיש לו מקום קבוע שהוא מתגורר בו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הנער, לֵוִי אָנֹכִי, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, ואין לי מקום קבוע, וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא.

(י) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה, כיון שכעת אתה נע ונד ממקום למקום, ואין לך פרנסה ראויה, שְׁבָה עִמָּדִי, ובזה כבר תרויח שלא תהיה נע ונד, וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן לעבודה זרה, ובזה תרויח שיהיה לך עסק נכבד, הראוי לך, וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים – לכל שנה, וְעֵרֶךְ בְּגָדִים – בגדים לפי ערכך וכבודך, וּמִחְיָתֶךָ – ומזונות כפי צרכך, וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי מבית מיכה, כי לא רצה להשכיר את עצמו לעבודה זרה.

(יא) אמנם אחר כך קיבל הנער מקצת דבריו של מיכה, ואף שלא הסכים להיות כהן לעבודה זרה, וַיּוֹאֶל [-התרצה] הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ כמה ימים, וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו, ואכל על שולחנו, וכיון שישב בבית הרשע נגרר אחר מעשיו.

(יב) וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי, וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן, ואז נעשה תושב בביתו, להיות שם תמיד, וַיְהִי בקביעות בְּבֵית מִיכָה.

(יג) וַיֹּאמֶר מִיכָה, דבר זה הוא סימן טוב עבורי, ומחמת כן עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב ה' לִי, כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן – שנזדמן לי אדם משבט לוי להיות לי לכהן.