שיעור 88, ספר שופטים, פרק כא, א-ה

א וְאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל נִשְׁבַּ֥ע בַּמִּצְפָּ֖ה לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ לֹֽא־יִתֵּ֥ן בִּתּ֛וֹ לְבִנְיָמִ֖ן לְאִשָּֽׁה׃ ב וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ עַד־הָעֶ֔רֶב לִפְנֵ֖י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּשְׂא֣וּ קוֹלָ֔ם וַיִּבְכּ֖וּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃ ג וַיֹּ֣אמְר֔וּ לָמָ֗ה ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָ֥יְתָה זֹ֖את בְּיִשְׂרָאֵ֑ל לְהִפָּקֵ֥ד הַיּ֛וֹם מִיִּשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֥בֶט אֶחָֽד׃ ד וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ הָעָ֔ם וַיִּבְנוּ־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיַּֽעֲל֥וּ עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִֽים׃ ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֠י אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־עָלָ֧ה בַקָּהָ֛ל מִכָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ה֑' כִּי֩ הַשְּׁבוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֜ה הָֽיְתָ֗ה לַֽ֠אֲשֶׁר לֹֽא־עָלָ֨ה אֶל־יְהוָ֧ה הַמִּצְפָּ֛ה לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃

֍           ֍            ֍

(א) קודם המלחמה הגדולה עם שבט בנימין, כשהתאספו ישראל במצפה, וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר, אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה, כעונש על כך שהחזיקו ביד עוברי העבירה שבגבעה. ובאותו זמן לא חשבו להלחם עם כל שבט בנימין, אלא רק להענישם בכך שלא יתנו להם נשים מבנות שאר השבטים, וחשבו להלחם ממש רק עם אנשי הגבעה, אמנם מפני שבני בנימין הרגו בהם בפעמיים הראשונות ארבעים אלף איש, נקמו בהם ישראל והרגו את כל בני השבט, וכעת התיישבו בדעתם לחפש ולחקור מה היתה הסיבה שקצף עליהם ה' וגרם שיפלו מהם בפעמיים הראשונות אנשים רבים, שכתוצאה מכך הרגו הם את כל שבט בנימין.

(ב) וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.

(ג) וַיֹּאמְרוּ, לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, לְהִפָּקֵד [-להתחסר] הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד, כי אף שנשארו שש מאות איש, אין זה מספר אנשים הראוי להחשב 'שבט', ואינם אלא שרידים לשבט בנימין.

(ד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם לחזור ולפשפש במעשיהם ולמצוא על מה נענשו, וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, להפיק רצון מאת ה'.

(ה) ובעוד שחקרו בדבר נזכרו שגם בימות יהושע בן נון אירע שנפלו ישראל לפני יושבי העי, והיה זה בגלל עכן, שעבר על החרם ועל שבועת יהושע ולקח לעצמו מהשלל, וחשבו שמא גם כאן היה מי שעבר על השבועה, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי הוא אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה באותו זמן שהתאספו ישראל במצפה, לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל ה' הַמִּצְפָּה לעשות דין בחוטאים מגבעת בנימין, לֵאמֹר, שאותו אדם שלא עלה אל המצפה, מוֹת יוּמָת. אך עדיין לא היה מוחלט בדעתם ללכת ולחפש אחרי החוטאים בשבועה שלא עלו אל המצפה, מאחר וכבר אין בכך צורך השעה, שהרי הסתיימה המלחמה.