ידוע המעשה באשתו של הגר"א מווילנא שרצתה לערוך תענית 'הפסקה',
זו תענית של ששה ימים ולילות רצופים, ממוצאי שבת ועד כניסת השבת הבאה
(תענית שהיתה מצויה באותן דורות, כשהנפש היתה חזקה מן הגוף…).
על פי אותו מעשה, מיד אחרי הבדלה במוצאי שבת הלכה לישון.
אומנם כששמע על כך הגר"א ציווה להעיר אותה, ואמר לה
שכל תעניות הפסקה שתעשה אינן שוות בערכן למצוות סעודת מלווה מלכה,
ולכן התיר לה את נדרה והורה לה לסעוד סעודה רביעית, מלווה מלכה.
רגילים להביא מעשה זה כהוכחה לחשיבותה של סעודה רביעית,
דבר שכמובן הוא נכון מאד, ומלמד את גודל ערכה של סעודה זו.
אומנם, כמדומה שיש כאן לימוד חשוב המשליך על כל סדר הנהגתו הראויה של כל יהודי, בכל תחום.
מדוע באמת 'מלווה מלכה' יותר חשובה מתענית 'הפסקה'?
בגלל סיבה אחת ויחידה: מצוות סעודת מלווה מלכה מוזכרת בגמרא, ונפסקה להלכה,
ואילו תענית 'הפסקה' על גודל ענייניה ורום השגותיה – לא מופיעה בגמרא, וממילא לא נפסקה להלכה.
זו הנקודה, לא פחות ולא יותר.
אף על פי שבאמת דבר פשוט הוא, לא פעם אנחנו טועים בסדר העדיפויות של היהדות,
וכאשר הסדר משתבש – סולם הערכים כולו יוצא מהאיזון הנכון.
הפלא יועץ מרבה להתריע על כך 'שלא תהא התוספת מרובה על העיקר',
ואחת הדוגמאות שהוא מביא היא על כך שאנשים מוכנים להוציא סכומים עצומים
כדי לרכוש את הזכות ל'פתיחת ההיכל' או עליה מסוימת שנחשבת כסגולה או כעליה מכובדת,
אף על פי שאין בכך לא מצוה מהתורה, לא מדרבנן, ואף לא מנהג מחייב, אלא סוג של חיבוב מצוה.
אשריהם ישראל.
אך אם מישהו יבקש מחברו לפרוט לו שטר של מאה שקלים,
לפעמים הוא יתעצל מלהוציא את הארנק ולפרוט לו,
למרות שבכך הוא מפסיד מצוה דאורייתא ממש, של גמילות חסדים.
אדם עשוי לנסוע לקברי צדיקים – שגם בכך אין חיוב או מצוה.
בדרך הוא עלול להפסיד תפילה במניין, תפילה בזמנה, או תפילה בכוונה הראויה.
ולא זו בלבד, אלא שאילו הם דברים שאין עושים עליהם 'תשובה', שהרי מרגיש האדם שהוא עסוק ב'מצווה' חשובה מאד,
למרות שבאמת זהו בקושי 'ענין', עד שהמצוות האמיתיות מתגמדות ונעלמות מנגד עיניו.
לעומת זאת, יש את בעלי הסולמות היציבים והנכונים, שאין פלא שהגיעו לפסגות.
האר"י ז"ל, אשר מי כמוהו חכם ומקובל היודע את סודם של הטבילות המקדשות את האדם ומעלות אותו מדרגה לדרגה,
נמנע במשך תקופה ארוכה מלטבול במקווה, רק כיון שאימו שחששה לבריאותו ציותה עליו שלא לטבול!
כמה אנשים בדורנו היו נוהגים כך?
רבים היו מוצאים 'היתר' להעלים מאימם את מעשיהם,
רבים היו 'מסבירים' לאימם את גודל העניין וכופים אותה עד שתאמר 'רוצה אני',
אך רבינו האריז"ל לא 'ויתר' על טבילה כדי לכבד את אימו,
אלא שש ושמח לקיים מצוה דאורייתא של כיבוד אם שהזדמנה לידו.
האם ראיתם מימיכם מי שהזדמנה לו ברית מילה בשבת,
והוא מחפש דרך 'לעקוף' את הברית כדי 'להינצל' מחילול שבת?
והלא כל אחד מקיים בשמחה את מצוות ברית המילה,
מתוך ידיעה שאותו בורא עולם שציווה עליו לשמור שבת, ציווה עליו כעת לקיים ברית מילה!
משום מה בדברים 'קטנים' יותר – אנחנו נופלים מהר יותר.
'עניינים' ו'הידורים' שובים את ליבנו, גם אם מבלי משים אנו דורכים או מתעלמים ממצוות של ממש המתגלגלות למרגלותינו.
נשמח להעניק תרומה לארגון שיבטיח לנו סגולה או ישועה,
כשלפעמים נשכח מליבנו שיש בכך מצות צדקה דאורייתא, המבטיחה ברכה ישירה מבורא עולם,
ללא צורך במתווכים.
'שנים מקרא ואחד תרגום' – זהו חיוב גמור המובא בגמרא ונפסק להלכה ללא חולק,
אך כמה וכמה אנשים פשוט 'לא מספיקים' לעשות זאת,
כיון שהם מקפידים על ה'סגולה' ללמוד פירוש מסוים על הפרשה?
כמה אנשים רועדים מפחד מכך שאדם מסוים אמר להם שהוא 'מקפיד' עליהם,
אך אינם חוששים לאחר זמן קריאת שמע או תפילה, אף שללא ספק הקדוש ברוך הוא בעצמו 'מקפיד' על כך מאד?…
כיצד יתכן שיהיה לאשה זמן לומר 'פרק שירה' כדי לזכות לישועה, 'נשמת כל חי' להודות על תשועה,
ואולי גם הפרשת חלה, אך 'אין לה זמן' להתפלל תפילה 'רגילה', שהיא חובה גמורה?
הרי זה רק מחמת הצבת הסולם בצורה מעוותת,
בה הסגולות גוברות על החיובים, וה'עניינים' עדיפים על המצוות.
אלו כמובן רק דוגמאות, וכל אחד יכול לחפש ולמצוא את מה שנוגע אליו.
הרוצה להציב את סולמו הרוחני בזווית הנכונה,
צריך לדעת תחילה מהו רצון ה', ומהו סדר העדיפויות שקבע הקב"ה – לא זה שקבענו לעצמנו.
לאחר מכן עליו לבחון כל מעשה לפי מיקומו הנכון בסולם היהדות.
רק כך הסולם יהיה מוצב כראוי,
________
זה לא נגמר כאן.
יש דברים שרצית לומר…
