סופר ענק וחדיש נפתח בעיר,
נגיש ונעים, מכיל את כל המוצרים, מרווח וממוזג,
ולמרבה הפלא – ללא קופות כלל… אין אמצעי תשלום…
בסופר הזה מוכרים מוצרים איכותיים ויוקרתיים, אך ורק – במצוות!
עגלה עמוסה בקניה שבועית? תוותר על זכות של קריאת שמע.
קניה חודשית? תוסיף גם שמירת שבת.
קניה משמעותית יותר? תוסיף גם שעה של לימוד תורה.
מיותר לציין שהסופר היה ריק לחלוטין, והשלט שבפתחו הלם את מהותו – 'מי פתי יסור הנה'.
מלבד שהמקום כמובן לא היה ולא נברא, הוא גם לא יכול להיות,
כיון שאין לאדם אפשרות 'לסחור' במצוותיו, וגם אין כל דרך לאבד שכר על מצוות שקיימנו.
אמנם על כל עבירה נענש, אך את השכר על המצוות – לא נאבד.
מלבד – דרך אחת.
יש רק דרך אחת לאבד את שכר המצוות, והאדם בעצמו – הוא היחיד שיכול לגרום לכך.
והדרך הזו, למרבה הצער, פשוטה וקלה.
חז"ל גילו לנו אותה. ולמרות שלא כל כך נעים לשמוע את זה, עדיף לשמוע את זה כעת,
ולא להיות מופתעים בשלב מאוחר יותר.
'לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס,
שמא אין עושים לו נס.
ואם עושים לו נס, מנכין לו מזכויותיו' (שבת לב.).
המילים הללו כל כך מזעזעות, כל כך מרעידות, שראוי להדגיש אותן שוב: מנכים לו מזכויותיו!
כל השליחות שלנו לעולם הזה היא לצבור זכויות, ואנו עושים זאת בחשק ובשמחה,
אין שום דבר בעולם שיכול לקחת מאיתנו אפילו זכות אחת, מלבד – התנהגות לא מחושבת שלנו.
אם אנחנו מסכנים את עצמינו ואת חיינו, באותו רגע אנו פשוט מאבדים לשוא – מצוות ומעשים טובים שקיימנו!
כמה מצוות?
חז"ל לא פירשו לנו, אך מסתבר מאד שכגודל הסכנה כך כמות המצוות הנדרשת כדי להינצל מהסכנה.
אז כמה שוה לכם לשלם על טיול מסוכן? על נסיעה מהירה? על רחצה בחוף ללא מציל?
על חיסכון של סורגים? לעבור 'מהר מהר' במקום שמועד לסכנה? לעשן סיגריות?
הרי אם מישהו היה מציע לכם סכום עתק תמורת מצווה שקיימתם – הייתם דוחים אותו בבוז,
ובצדק גמור, יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.
אז למה כשזה מגיע לחסכון בכסף, בזמן, בהרגל גרוע, אנחנו נהיים כאלו 'נדיבים' ומוכנים לבזבז מצוות שקיימנו בעמל רב?
יש מעשנים הגאים בכך שהם מעשנים שנים רבות ולא קורה להם כלום.
מי אמר שלא קורה?
הרי גם המון אנשים הלכו מתחת לקיר נטוי ולגשר רעוע, וחשבו ש'לא קרה להם כלום',
אבל חז"ל גילו לנו שקרה להם הרבה מאד – ניכו להם מזכויותיהם!
האם באמת אתם מוכנים לשלם על סיגריות – במצוות?…
על הנאה מנסיעה ללא חגורה – במעשים טובים?
על חסכון בסורגים – בלימוד תורה??
האם איבדנו כל ערך למצוות ומעשים טובים?
מחריד לא פחות כשזה מגיע לסיכון חיי יקירינו.
יצא לכם לשמוע? (ואולי גם לומר):
"זוכר את יוסי בן השנתיים? יצא לבד לרחוב… מצאנו אותו בין המכוניות, פשוט מלאכים שמרו עליו… מלאכים!"
"חזקי השובב בחר להתיישב דווקא בחלון היחיד שאין לו סורגים… רק בנס לא מצאנו אותו למטה…
עד עכשיו הידיים שלי רועדות… ילדים גדלים בניסים".
איזה מלאכים באמת שמרו על יוסי?, ואיזה נס קרה לחזקי?
פשוט מאד – יתכן שבאותם רגעים המאגר של הזכויות נפתח,
וכשלא שמרתם על הילד, לא נזהרתם בנסיעה, או כל מעשה אחר, בלי שתרגישו – בוצע לכם 'ניכוי זכויות' כואב.
נדמיין שהקב"ה בעצמו אומר לנו בנבואה להגיע כעת לקצה השני של העיר תוך כדי חציית כל הרמזורים האדומים.
האם היינו מעלים בדעתינו לשאול שאלות? או שהיינו מרגישים שקיבלנו את תעודת הביטוח הכי טובה בעולם?
ברור שהיינו לובשים בגדי שבת ופשוט טסים…
אבל שמואל הנביא, שהיה בקי מילדותו בדרכי הנבואה, מקבל נבואה ללכת למשוח את דוד למלך,
והוא שואל: 'אֵיךְ אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי'… והקב"ה לא כועס על 'חוסר הבטחון', אלא אדרבה,
מסביר לו שאכן כוונתו היתה שיגיע בתחבולה, על ידי שיקח איתו עגלת בקר ויסווה את המטרה האמיתית של בואו לעיר.
חובה לצטט כאן את לשונו של הרד"ק:
'אף על פי שהיה מבטיח הקב"ה את הנביא או הצדיק, אף על פי כן הוא נשמר מללכת במקום סכנה…
והטעם, כי אף על פי שהקב"ה עושה נסים ונפלאות עם יראיו, ברוב – הם על מנהג העולם…'.
כלומר, גם נביא שקיבל הבטחה מה' – צריך לחשוש ולהיזהר מאד מכל חשש סכנה.
ואילו אנו? שלא קיבלנו שום הבטחה,
ולהיפך, קיבלנו אזהרה חמורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם',
מרגישים גיבורים גדולים, בעלי בטחון שאין דומה להם, ומלאכים, פשוט מלאכים שומרים עלינו.
בימים אלו של חופש ונופש, בהם למרבה הצער אנו ערוכים נפשית לשמוע ולקרוא על אסון כאן ואסון שם,
נזכור ונשנן היטב, שמלבד האסונות הנראים לעין,
יש אסונות רבים שלא מתפרסמים – כל אותם שניצלו בנס, אלו שכמעט מתו ובסוף לא, השתעשעו בפתיל חייהם שלבסוף לא התנתק,
כל אלו הפסידו מזכויותיהם – על כלום! על הנאה רגעית, או על חסכון של כמה שקלים…
האם מעכשיו עלינו להסתובב עם מבט מפוחד, לבדוק במעבדה מה מכיל כל מוצר שאנחנו קונים, ולהתקין גלאי מתכות בכניסה לבנין?
ממש לא. 'מן הזהירות, שלא תרבה להיזהר' כתב רבינו בחיי,
אך בדברים הנורמליים, שכולנו יודעים שהם מסוכנים, אך מוכנים 'לשלם עליהם' בחמש דקות של פחד,
עלינו להבין ולזכור, שהתשלום עליהם עשוי להיות גבוה הרבה הרבה יותר, תשלום רוחני של מצוות ומעשים טובים.
הפלא יועץ מזכיר ומזהיר, כי המצוה היחידה בתורה שנאמר עליה לשון 'מאד' – היא 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם',
הבה נקיים את מצוות התורה,
לא נקצר תהליכים תמורת מצוות,
לא נחסוך בבטיחות תמורת מעשים טובים,
ולא נזלזל בבריאותינו – ונשלם על כך בלימוד תורה.
לא זו בלבד שלא נשלם על קיצורי דרך במצוות ובמעשים טובים,
________
זה לא נגמר כאן.
יש דברים שרצית לומר…
