ה) מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ישראל ובחוצה לארץ, ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, שנאמר 'ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך', ויש ללמוד מפסוק זה שרק ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן, וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן, והיינו מחוץ לארץ, אי אתה מביא בכור בקר וצאן, אלא הרי הוא כחולין, ויאכל במומו – כאשר יפול בו מום יהיה מותר באכילה לכל. ואם הביא את הבכור מחוץ לארץ אל ארץ ישראל, אין מקבלין ממנו, ולא יקרב על המזבח, אלא יאכל במומו.

ומצוה זו של קדושת בכור נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, כמו מעשר דגן, ואינה נוהגת במוקדשין – בהמות הקדש כשהן בקדושתן קודם שיפדו, בין אם היו קדשי מזבח – בהמות הקדושות להקרבתן על גבי המזבח, בין קדשי בדק הבית – בהמות הקדושות רק קדושת ממון, ומיועדות למכירה ולהשתמש בדמיהן לבדק הבית.