ז) הלוקח בהמה מן הנכרי, ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה, וילדה אצלו – אצל היהודי, הרי זה ספק בכור, ויאכל במומו לבעלים, ואינו צריך ליתנו מספק לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

ח) לקח בהמה מניקה מן הנכרי, אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה, אלא הרי זו בחזקת שילדה, והולד הבא שלה אינו בכור. ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר, ואפילו כמין חזיר, הרי זו פטורה מן הבכורה, כיון שאנו מניחים שזהו ולד שלה. וכן בהמה שהיא חולבת, פטורה מן הבכורה, שרוב הבהמות אינן חולבות אלא אם כן כבר ילדו.
ט) הלוקח בהמה מישראל, הרי זו בחזקת שבכרה, עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה, שאין הישראל המוכר שותק וגורם לו לאכול קדשים בחוץ, ואם לא אמר לו כלום, ודאי שבכרה, ולפיכך מכרה סתם.