י) בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל, וזהו הנקרא 'טינוף', אם אמרו הרועים הבקיאים בכך שעובר הוא, אלא שנפסדה צורתו, הרי זו פטורה מן הבכורה, וצריך להראותו לרועה חכם, לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי, אפילו היתה קטנה, וילדה אצלו – אצל הישראל בתוך שנתה הראשונה, אין אומרים שודאי זהו בכור, אלא הרי זה ספק בכור, שמא טינוף הפילה ברשות הנכרי, ונפטרה מהבכורה.

וכן בהמה גסה שהפילה שליא, הרי זו סימן ולד, שאין שליא בלא ולד, ונפטרה מן הבכורה, ומותר להשליך את אותה השליא לכלבים, שאין מתקדש בבכורה אלא זכר, וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות, וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אמו אינו מתקדש בבכורה, ונמצא שרק מיעוט הנולדין הן המתקדשין בבכורה, שהרי מחצית מהנולדים הן נקבות, ומתוך מחצית הזכרים יש מעט שאינם דומים לאימם, ואינם קדושים, ואין חוששין למיעוט. אבל בהמת קדשים שהפילה שליא, תקבר השליא, כיון [שהנקבות בה כזכרים].