הלכות ברכות [שנה א, פנחס, כ]

כ. איזה נקרא פת כיסנין לכולי עלמא, היינו עיסה שנלושה בדבש או בחמאה או בחלב או בשמן או במי פירות ויין או בשאר משקים, והיה הרוב דבש או חמאה וכיוצא, והמיעוט קמח, הרי זו פת כיסנין לכולי עלמא, דמברך עליה בורא מיני מזונות וברכה מעין שלש, וכן הוא הדין פת העשוי כמין כיסין, שקורין בערבי סמבוס"ך, שממלאים אותם קודם אפייתם בסוכ"ר עם שקדים או עם אגוזים או שאר מיני פירות ותבלין, אף על פי שהעיסה עצמה נלושה במים בלבד ואף על פי שאפויים בתנור בלי שום משקה אפילו הכי נחשבים פת כיסנין לכולי עלמא, דמברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה מעין ג':

אבל עיסה שנלושה במים לבד ועשה ממנה קודם אפייתה כמין כיסין ומלאם בשר או דגים או גבינה אין זה פת כיסנין לכולי עלמא, כי יש אומרים שכיון שבשר וגבינה ודגים הם בין כך באים ללפת את הפת, אין מבטלים את העיסה מתורת לחם, דשאני מאותם כיסין שממלאים באגוזים וסוכ"ר ושאר פירות דאין דרך ללפת בהם הפת, ויש חולקין וסוברים שכיון שאין דומין ללחם גמור יש להם דין כיסנין ומברכין עליהם בורא מיני מזונות וברכה מעין שלש, וכן עיסה שנלושה במים בלבד ואינה מתובלת ואינה ממולאת אלא שעושים אותה עוגות יבשות וכוססין אותה לתאבון הנה גם בזה יש פלוגתא הנז', ולענין הלכה נקטינן בין בזה ובין בזה לברך בורא מיני מזונות וברכה מעין ג', דאין לברך ברכת המזון במקום ספק, משום דמרבה בברכות. וברכת המוציא, אף על גב שאין בה ריבוי ברכות, מכל מקום כיון שמברך בסוף ברכה מעין ג' צריך לברך מזונות, דאם יברך בתחילה המוציא יהיו ברכותיו סותרות זו את זו.