הלכות נטילת ידים [שנה א, תולדות, יב-יג]
יב. לא יטול ממי שלא נטל ידיו עדיין, דכתיב 'והזה הטהור על הטמא'. וכן לא יטול ממשרתת נדה ולא ממשרת גוי או גויה. וכתב בלב חיים, מי שנטל ידיו ואחר כך נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול פעם שנית.
יג. אם ישן האדם ביום, וכן אם ישן אחר חצות לילה, צריך נטילת ידים לשפוך ג' פעמים בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי, אלא יכול ליטול על הקרקע, אם אין כלי לפניו, וגם אין צריך לברך על נטילת ידים. ואף שיש אומרים שאין צריך כלל נטילת ידים, זהו בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא שצריך נטילת ידים ג' פעמים בסירוגין, אבל בלא ברכה.
ואם ישן בחצות הראשון של הלילה שינת קבע שלו על מטתו, והקיץ קודם חצות, יטול ידיו בנטילה גמורה כדת וכהלכה ויברך על נטילת ידים. ואם הוא היה ניעור עד אחר חצות לילה, הן במשתה הן במלאכה, ולא ישן אלא עד שעבר חצות, גם זה כשנעור יטול ידיו בנטילה גמורה כהלכתה ויברך על נטילת ידים. ורק אם אחר חצות הלילה, קודם שישן, בירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו בבוקר יטול ידיו ג' פעמים ללא ברכה. אבל אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה, וישן אחר חצות הלילה, אני מסתפק בזה אם יברך או לאו, ומנהג העולם לברך:
