א. לכתחילה אין לברך לפני שיודע כמה היום לעומר, כי אסור לשהות בין הברכה למצוה יותר מ'תוך כדי דיבור'. ובדיעבד, אם בירך על דעת לשמוע מחבירו כמה סופרים היום, ושמע וספר כהוגן, יצא. (שו"ע ומשנ"ב סי' תפט ס"ה).

 ב. אם בשעת הברכה היה סבור שהיום ארבעה ימים, ואחרי הברכה נזכר שהיום חמשה, וספר 'חמשה' כדין, יצא. (שם).