הלכות עשרת ימי תשובה (ה)
א. יש נוהגים שלא לקדש את הלבנה עד מוצאי יום הכפורים, שאז אנו שמחים, אך קודם לכן אנו דואגים מאימת הדין. ויש נוהגים לקדשה קודם יום הכפורים, כדי להוסיף זכויות. (קצש"ע קל)
ב. נוהגים אנשי מעשה להזדרז ולקנות ארבעת המינים בעשרת ימי תשובה, כדי שאף מצוה יקרה זו תצטרף לזכויות של האדם ביום הדין. (שם)
ג. נוהגים לעשות כפרות בערב יום הכפורים, והחושש שבזמן זה לא יהיה השוחט עירני דיו, יכול לעשות כן באחד מעשרת ימי תשובה. ולא יחשוב האדם שבאמת התרנגול הוא כפרתו ממש, אלא יחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה היה ראוי להיעשות לו בחטאיו, ומתוך כך יחזור בתשובה. ואין להקפיד ליקח דוקא תרנגול לבן, או לשלם עליו ביוקר, כיון שיש בכך משום הליכה בחוקות הגויים, אלא אם יזדמן לו לבן – יקחנו, ולא יאמר כלום. (משנ"ב תרה)
ד. אין עושים כפרות בדבר הראוי להיות קרב על גבי המזבח, כגון תורים או בני יונה, כדי שלא ייראה כאילו אנו מקריבים קרבנות מחוץ לבית המקדש, ולכן לוקחים תרנגולים או דגים, וכמו כן ניתן לקחת אווזים או שאר בעלי חיים שאינם ראויים לקרבן, וכן ניתן לקיים מנהג זה בכסף, ונוהגים ליטול סכום השוה לערך התרנגול. (שם וכה"ח שם)
הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת חַג בֶּחָג"
(מגילה לב)
