הלכות ראש חדש [שנה ב, ויקרא]
טו. קריאת ההלל – מעומד, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אלא אם כן הוא זקן או חלוש מאוד מחמת איזה חולי, ואסור להפסיק בדבור באמצע, אך שואל בשלום אדם שצריך לנהוג בו כבוד, ומשיב שלום לכל אדם, וכל שכן שמותר לענות 'אמן יהא שמיה רבה' ואמנים וכיוצא. וצריך לאומרו בשמחה ובנחת ובקול רנה ותודה, ולא יאמר במרוצה. ואין אומרים הלל בבית האבל, והטעם משום דאומרים בהלל לא המתים יהללו יה, והוי כלועג לרש, וכנז' בט"ז בשם רוקח, וטעם קלוש הוא, אך הואיל כי מן הדין אין חיוב לומר הלל בר"ח כלל, משום דלאו קדוש הוא באיסור מלאכה, וכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, וארז"ל לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אינו טעון שירה, ומה שאומרים הלל עתה בר"ח הוא משום מנהג הקדמונים שנהגו בכך ולא מן הדין, ולכך אין גומרים בו ההלל, ועל כן בבית האבל, מצאו לו טעם קלוש שלא לאומרו, אבל בחנוכה אומרים הלל אפילו בבית האבל, מפני דהלל בחנוכה הוא חיוב מן הדין, ולא משגיחינן בהאי טעמא:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
