הלכות תפילה [שנה א, ויגש, ו]
ו. פסוק ויהי נועם יש בו כונות עמוקות ונשגבות, וצריך שתכוין לפחות בפשוטן של דברים, דכונתו ע"פ הזוהר הוא שאף על פי שאין אנחנו יודעים לכוין בסוד המצות והתפילות, השי"ת הוא ישלים כונתינו ויעלה עלינו כאלו כיוננו בכל הכוונות הראויות לכוין, ועל ידי זה מעשינו במצות ומבטא שפתינו בתפילות תהיה כוננה לעלות למעלה לעשות פעולתה.
ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל מבואר שצריך לכוין בפסוק זה שאם חטאנו וגרמנו לסלק אור הקדושה שנמשכה עלינו על ידי מעשים טובים, הנה אתה האל ברחמיך תכונן ותתקן לאותם מעשים טובים ותחזור להמשיך עלינו אור אותה הקדושה. שתי כוונות פשוטות אלו יכוין האדם בכל פעם שיאמר פסוק זה קודם כל מצוה ועסק התורה. ויש מדקדקים לכפול בכל פעם פסוק זה כדי לכוין כונה א' באמירה ראשונה וכונה אחת באמירה שניה, והוא מנהג יפה, משום דאף בלא זה יש טעם באמירת הפסוק פעמיים. ובכל קהילות ישראל נוהגים להוסיף ביום טוב מזמור של אותו יום טוב, אך החסידים בבית אל לא נהגו לאומרו:
