יב. באמירת פסוק 'פותח את ידיך' יכוין האדם לפי פשוטו, שהוא יתברך המשגיח וזן ומפרנס לכל, וגם יכוין שמות הקודש הנרמזים בו כאשר נרשמו בסידורים. ואם לא כיון בפסוק זה אפילו לפי פשוטן של דברים, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולאומרו פעם אחרת במקום שנזכר שם בתוך פסוקי דזמרה, קודם ברכת ישתבח. ואם לא נזכר אלא עד שאמר ברכת ישתבח, אז יאמר אותו אחר סיום העמידה, ויתחיל מן פסוק סומך ה' וגו', ובזה מעוות יוכל לתקון. והמנהג פה עירינו יע"א, כשאומרים פסוק 'פותח את ידיך', פורשים כפיהם לעיני השמים, והוא מנהג יפה לעשות בזה פועל דמיוני לקבלת מזלם את השפע מלמעלה.

יזהר מאד בשני מזמורים של הללו את ה' מן השמים והללויה הללו אל בקדשו לאומרם במתון וכונה, דעליהם אמרו חז"ל בגמרא, יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, ועיין רש"י ז"ל: