יג. פה עירנו יע"א נהגו לומר בקדיש בתרא זה, הן בשחרית הן בערבית "רבנן ברכו את ה' המבורך", אך בעיר הקודש תוב"ב לא נהגו לומר "רבנן", והקהילות – כל אחד יעשה כמנהגו בזה. ובסה"ק רב פעלים עשיתי בס"ד טעם לאמירת 'רבנן', הן כאן הן קודם ברכת התורה בעליית ספר תורה:

יד. כתב הגאון חיד"א, לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל, דהקדיש מועיל ג"כ להעלות נשמתו, נראה שיאמר קדיש כל י"ב חודש, אלא מפני ההמון יפחית שבוע אחרון, דכיון דחשו שלא יאמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, כל שמחסר מן י"ב חודש סגי עכ"ל. ופה עירינו בגדאד נהגו בכך, ובסיום י"א חודש עושים לימוד יותר והולכים על הקבר וקורין יום זה "שנה החסרה", ופוסקין אח"ז שבוע אחד בתחלת חודש הי"ב. והגם דהרב ז"ל כתב דפוסקין בשבוע אחרון של חודש י"א, לא אכפת, שזה הכל שוה, וכל זה הוא לפסוק מן הקדישים שאומרים היתומים הן קדיש בתרא הנז' הן שאר קדישים שמנהג פה עירינו שיאמרו אותם היתומים, אבל קדיש שאחר הלימוד שאומר כל אדם, גם הם יאמרו:

גם יש מנהג פה עירינו שאם חל יום יארצייט באמצע השבוע מתחילין היתומים לומר הקדישים מליל שבת הקודם, דהיינו מתפילת ערבית של שבת עד סוף מנחה של יום יארצייט. ואם חל יום יארצייט ביום שבת, מתחילין מערבית של שבת הקודם ואומרים כל השבוע עד סוף שבת שניה שהוא יום יארצייט. ומנהג זה הובא בשלמי ציבור דף ק"ץ ע"ב. אבל מספר הכונות נראה להדיא שלא היה רבינו האר"י ז"ל אומר קדיש על אביו אלא רק ביום אחד של יארצייט בלילה וביום. ודע כי משמעות 'יארצייט' הוא יום הפטירה בלשון אשכנז, וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם, ואין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבין העולם: