ו. האשכנזים נוהגים לברך גם על תפילין של ראש, כסברת הגאונים. ואנחנו, בני הספרדים, מברכים ברכה אחת, על תפילין של יד דוקא, כסברת הרי"ף ז"ל, אך נכוין בברכה זו על תפילין של ראש גם כן, שהוא לפנינו בשעה שאנו מברכים על תפילין של יד. אמנם, אם הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש בדבר שנחשב הפסק, אז יברך על תפילין של ראש "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות תפילין". וכן אם אין לאדם תפילין של יד אלא רק תפילין של ראש, יברך עליו 'על מצות תפילין'.

ז. אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש. לכן, אנו בני הספרדים הנוהגים כמו השיטה שאין לברך על תפילין של ראש ברכה בפני עצמה, אם טעה ובא לברך על תפילין של ראש, וכיון שהתחיל לומר "ברוך אתה ה'" נזכר שלא היה צריך לברך, לא יסיים "למדני חוקיך" כדי שנראה כקורא פסוק, דאם כן נמצא שהפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש ויצטרך לברך, אלא יסיים הברכה ויברך 'על מצות תפילין', כדעת הסוברים שמברכים על תפילין של ראש בפני עצמם.