י. אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ואם הפסיק, אין הברכה שבירך על תפילין של יד עולה לתפילין של ראש, וצריך לברך אז על תפילין של ראש "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות תפילין". במה דברים אמורים, כשהפסיק בדברים חיצוניים, שאינם לצורך הנחת תפילין, אבל אם הפסיק בדברים השייכים להנחת תפילין, אין צריך לחזור ולברך על תפילין של ראש, ומכל מקום לכתחילה יזהר שלא יפסיק כלל. ואפילו לקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ואפילו אם שמע קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק לענות, אלא שותק ושומע ומכוין למה שהצבור אומרים. ואם שכח וענה, אף על פי כן לא יברך על תפילין של ראש:

יא. זמן הנחתם בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות, ויכירנו. וטוב לאחר ולא להקדים. ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היום.