הפטרת פרשת אמור
בפרשת השבוע נאמרו עיקרי המצוות שנצטוו בהם הכהנים, ומפטירים בפרשה זו, בה נאמרו גם ההלכות המיוחדות לכהנים לעתיד לבא:
ספר יחזקאל פרק מד (טו) בפסוקים הקודמים נאמר כי אותם לויים וכהנים שעבדו עבודה זרה ייענשו ולא יזכו לשרת בבית המקדש לעתיד לבא, אלא יעשו עבודות פחותות של שירות וכדומה. ועתה מבאר מי הם שיזכו לעבוד במקדש, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם [-משבט לוי] בְּנֵי צָדוֹק שהיה הכהן הגדול הראשון בבית המקדש הראשון, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי, ולא עבדו עבודה זרה בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי, הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי בכל עניני הכהונה הנכבדים, וְעָמְדוּ לְפָנַי, לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם ה' אֱלֹהִים. (טז הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי, וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי, לאכול את בשר הקרבנות, כי מי שאינו עובד עבודה אינו אוכל בקדשים [חוץ מכהן בעל מום], וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי, ולא רק את משמרת הבית, ככהנים שחטאו, שיעסקו רק בעבודות שמירת הבית, אלא כהנים אלו ישמרו את משמרת ה'. (יז) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ – יהיו כל בגדי הכהונה שלהם עשויים מפשתן לבד, וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר כלל, בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה. (יח) פַּאֲרֵי [-מגבעות] פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם, וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם, ואף האבנט יהיה עשוי מפשתן לבד, לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע – לא יהיה מעורב באבנט צמר המחמם את הגוף וגורם להזיע, אלא יהיה האבנט של פשתן לבד, בשונה מאבנט של כהן הדיוט, העשוי מצמר ופשתן, יהיה האבנט שלהם דומה לאבנט של הכהן הגדול ביום הכפורים, כי יתעלו כהנים אלו במדרגתם, ובמקצת הדברים יהיו כמו כהן גדול. (יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, והיינו אל הלשכות שהיו שם, שהם קדושים עדיין בקדושת העזרה, ומשם יצאו אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם, והיינו החצר החיצונה במקום שכבר אינה קדושה בקדושת העזרה, ומיוחדת אל העם, יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם, בדומה לכהן גדול לאחר עבודת יום הכפורים, שפושט את בגדיו ומניחם שם, וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ, וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם – כי תתרבה קדושתם כל כך עד שלא יוכלו להתקרב אל העם עם בגדים קדושים אלו. (כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ בגילוח המורגל, וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ – אף על פי שאסור להם לגדל שערם, אלא תהיה תספורתם דומה לתספורתו של הכהן הגדול, כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם, והיינו שסדורות השערות, ראש שערה זו בצד עיקרה של השערה האחרת, וכמו כוסמת, המסודרת בשיבולת, ראשה של זו בצד עיקרה של זו. (כא) וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ, ואזהרה זו אינה מיוחדת לכהנים אלו, אלא לכָּל כֹּהֵן, אף מי שאינו ראוי לעבודה, בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. (כב) ובדבר נוסף יתעלו הכהנים בני צדוק, להיות דומים לכהן גדול, וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים, כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, אמנם לא יהיו דומים לגמרי לכהן גדול, האסור לגמרי באלמנה, אלא וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן, והיינו שהיא גם בת כהן וגם היתה נשואה לכהן והתאלמנה, אותה יִקָּחוּ. (כג) וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ – כהנים אלו יהיו גם מורי הוראה לישראל, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל – ההוראות בדיני הקדשים והקרבנות יהיו מסורים בידם. וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם – וגם בדיני טומאה וטהרה, הגם שהלכות אלו יידעו גם ישראל, והם רק יודיעו להם אם אירע שנגעה טומאה בדבר. (כד) וכהנים אלו גם יישבו בסנהדרין, וְעַל רִיב בדיני ממונות או בדיני נפשות הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט, בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ, על פי דין התורה. וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי, שהם ההלכות הנוגעות למצוות התלויות בארץ, ודיני אישות, בְּכָל מוֹעֲדַי – ההלכות הנוגעות למועדים וחגים, המה יִשְׁמֹרוּ להורות בהם את העם, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ, כי על אף שהותר לכהנים לעבוד בבית המקדש בשבת, עליהם לקדש ולשמור את השבת בשאר הדבים. (כה) וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה, כִּי אִם לְאָב, וּלְאֵם, וּלְבֵן, וּלְבַת, לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ, יִטַּמָּאוּ, כי על אף שיתעלו במדרגתם במקצת הדברים להיות ככהן גדול, זה רק להחמיר עליהם, ולא להקל ולבטל מעליהם מצוות, וכיון שיש מצוה על כהן הדיוט להטמא לקרוביו, לא תתבטל מהם מצוה זו. (כו) אמנם יעשו להם גדר נוסף להתרחק מהטומאה, וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ מטומאת מת, לא יחזור לעבוד במקדש מיד, אלא שִׁבְעַת יָמִים נוספים יִסְפְּרוּ לוֹ. (כז) וּבְיוֹם בֹּאוֹ של הכהן אֶל הַקֹּדֶשׁ בפעם הראשונה בחייו אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, יַקְרִיב חַטָּאתוֹ, וזו היא 'מנחת חינוך' שמביא כל כהן בפעם הראשונה שהוא מתחנך לעבוד עבודה בבית המקדש, נְאֻם ה' אֱלֹהִים [וגם הכהנים שכבר עבדו בבתי המקדש הקודמים, וכמו יחזקאל הנביא בעצמו, ויקומו בתחיית המתים, יצטרכו גם הם להביא 'מנחת חינוך' בפעם הראשונה שיבואו לעבוד בבית המקדש השלישי. (כח) וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה – הקרבנות המוזכרים בהמשך יהיו נחלתם של הכהנים, אֲנִי נַחֲלָתָם. וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, בשונה מהלויים שעתידים לקבל חלק בארץ לעתיד לבא, הכהנים לא יקבלו, כי אֲנִי אֲחֻזָּתָם. (כט) הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם יהיו נחלתם, כי הֵמָּה יֹאכְלוּם. וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, שיחרים אדם מקרקעותיו, לָהֶם יִהְיֶה, וזו תהיה אחוזתם. (ל) וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל, והיינו ראשית הגז, ותרומה ומעשרות וביכורים ושאר מתנות כהונה, וְכָל תְּרוּמַת כֹּל, מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם, לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה. וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם, שזו ה'חלה' שמפרישים מהעיסה, תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, ועל ידי זה יתברך הנותן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. (לא) כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה, מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה, לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים, כי אף על פי שהותר להם לאכול את עופות הקרבנות, הגם שאינם נשחטים בדרך הרגילה, אלא במליקה מן העורף, זהו רק בקרבנות, אך בעופות חולין נחשבת המליקה כנבילה, ולכן מוזהרים הכהנים בפירוש שלא לאכול 'נבילה', והיינו עוף חולין שנמלק. וכן דבר שנראה כטריפה, והיינו בהמה המסוכנת למות, אף שאינה טריפה ממש, יזהרו הכהנים ויקפידו שלא לאכול ממנה, מחמת מעלתם:
