הפטרת פרשת שמות – למנהג הבבלים והתימנים

פרשת השבוע עוסקת בתחילת סיפור יציאת מצרים, ומפטירים בפרשה זו שבספר יחזקאל, המתארת בדרך משל את זמן יציאת מצרים, וריבוי החסדים שעשה ה' עם ישראל באותו זמן:

פרק טז: (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. (ב) בֶּן אָדָם, הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ. (ג) ומצייר בנבואה זו את עם ישראל כילדה קטנה ועזובה, שהושלכה על ידי הוריה למדבר שממה, עד שעבר שם אדם נדיב וחמל עליה, ולקחה לביתו וגידלה, ולאחר מכן נשא אותה לאשה והיטיב לה בכמה מיני טובות, אך היא שכחה את כל טובותיו, ולא היתה נאמנת לו, וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם, הרי על אף שגאולתכם היתה בהיותכם במצרים, לא היה זה מקום לידתכם, אלא מְכֹרֹתַיִךְ – מקום מגורייך הראשונים, וּמֹלְדֹתַיִךְ, הרי הם מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, ומצייר כאילו אביה ואמה לא היו מעם אחד, אלא אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית, ומחמת כן לא חסו על ביתם הקטנה והשליכוה לארץ אחרת, עד שנמצאו במצרים [והנמשל בזה, כי בתחילת התהוות האומה עדיין לא היו לעם מיוחד, אלא עדיין היו דבוקים בתועבות האמוריים והחיתיים, יושבי ארץ כנען, ולא הובדלו מטומאתם וממעשיהם הרעים]. (ד) וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ, לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ – לא נחתך חבל הטבור [והנמשל בזה, שעדיין לא התנתקו מטומאת הכנענים שהיו דבוקים בהם], וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי להסיר את הדם והלכלוך ולנקות את הגוף [וכך לא נרחצו עדיין במי הדעת להסיר את המידות הרעות], וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ לחזק את הבשר, וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ לחזק את האיברים [וכך לא התחזקו עדיין להיות כאומה מסודרת בחוקים ומשפטים, שממונים עליהם שופטים ושוטרים, ויש ביניהם אנשים פרטיים אמיצי לב ומלומדי מלחמה, אלא היו כגוף תינוק שלא התיישרו אבריו ולא התחזק גופו, שהוא רפוי ורופס]. (ה) לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן של אחד מהורייך, לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה, ואף לא חסה עלייך עין של אדם זר לְחֻמְלָה עָלָיִךְ, וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ, בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ [וכך ישראל הושלכו מארצם אל ארץ מצרים, והיו עובדים בפרך בשדה]. (ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ – ואז עבר שם הנדיב, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, כי מלבד דם הלידה שהיתה מלוכלכת בו, על ידי השלכתה לשדה נפצע גופה עד זוב דמה, וָאֹמַר לָךְ, בְּדָמַיִךְ חֲיִי – לא תמותי מדם הפצעים אלא תשארי בחיים, וכן מידי עוברו שם חזר על כך, וָאֹמַר לָךְ, בְּדָמַיִךְ חֲיִי [וכך אמר ה' לישראל גם קודם שגאלם ממצרים, שלא ימותו מהמכות והעינויים של המצריים, אלא ישארו חיים וסופם להיגאל]. (ז) ולאחר זמן שהיתה מושלכת בשדה תחת השגחתו, רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ – גדלה כפי שגדלים הצמחים עד שהם מתקשטים בפרחים, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, שזהו זמן הפריחה של הילדה, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה, כי עדיין היתה מושלכת בשדה ללא בגדים [וכך השגיח ה' על ישראל שיפרו וירבו, עד שהגיע זמן הגאולה, אך היו ערומים מבגדי הנפש, שהם תורה ומעשים טובים שלא היו בידם]. (ח) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ שוב, וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, שהגיע זמנך הראוי לנישואין, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ, וָאֶשָּׁבַע לָךְ, וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, וַתִּהְיִי לִי [וכך באותו זמן הגיע עת גאולת ישראל, וייחד אותם ה' לשמו, ונתן להם מצוות ברית מילה, וזכר את בריתו עם האבות ולקחם לו לעם]. (ט) ועתה עשה לה את כל הדברים שלא נעשו עבורה בעת לידתה, וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ [וכך שטף מהם ה' את הדעות הכוזבות על ידי שהעבירם בים סוף והראה להם את ידו החזקה, עד שהאמינו רק בה'], וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן, לתקן את מה שלא הומלחה בעת לידתה [וכך נתן להם ה' בתחילה קצת מצוות]. (י) וכנגד מה שלא הוחתלה, וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ, וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ – פשתן, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי [וכן נתן להם ה' במעמד הר סיני תורה ומצוות, ונעשו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואמר כאן ארבעה מיני בגדים כנגד ארבעה בגדי כהונה]. (יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי – קישטה בתכשיטים על הבגדים [והם תרי"ג מצוות שקיבלו ישראל], וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ [כנגד המצוות התלויות במעשי הידים], וְרָבִיד – שרשרת עַל גְּרוֹנֵךְ [כנגד המצוות התלויות בקול ובדיבור, ולכן אמר 'גרונך' שהוא מקום הוצאת הקול, ולא 'צוארך']. (יב וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ [כנגד המצוות התלויות בריח ובראיית העיניים, שהריח הוא משל בדברי הנביאים לראייה הרוחנית], וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ [כנגד המצוות התלויות בשמיעת האוזן], וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. (יג) אחר כך נעשתה כאשה המושלת לבדה בבית וקונה לעצמה תכשיטים, וַתַּעְדִּי מעצמך תכשיטי זָהָב וָכֶסֶף [והוא משל לתקנות והמצוות שתקנו הנביאים והחכמים], וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ, וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה [והיה זה בימי דוד ושלמה, שהגיעו ישראל למעלה העליונה ביותר, והיתה מלכותם שלימה]. (יד) וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ [וכמו שנאמר "וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם", וכן נאמר "וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ"], אך לא היה זה מצד עצמה, אלא כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ – היה זה מחמת ההדר שנתן עליה [וכן תפארת מלכות ישראל היתה על ידי ההשגחה העליונה, שנתן ה' עליהם את כבודו], נְאֻם ה' אֱלֹהִים: