הפרשה בקצרה – ויקהל-פקודי

פרשת ויקהל

 עניני הפרשה:  ציווי משה לישראל על שמירת השבת  •  ציווי משה לישראל על תרומת המשכן  •  עשיית המשכן וכליו  •

• ציווי משה לישראל על שמירת השבת: כשירד משה רבינו מהר סיני עם הלוחות השניות, הקהיל את כל ישראל, ולפני שציוה אותם על התרומה למשכן ובנייתו אמר להם בשם ה' שוב את מצוות שמירת השבת, כדי ללמדם שאין בניית המשכן דוחה את השבת. והזהיר משה על מלאכת הדלקת אש בפני עצמה, יש מרבותינו שאמרו שזהו כדי ללמד שעל מלאכה זו אין חיוב כרת ומיתה אלא לא תעשה, ויש שאמרו שזהו כדי ללמד שחייבים על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה, ולכן אם עבר על כולן בשגגה אחת, שלא ידע ששבת היום, חייב שלשים ותשע חטאות.
• ציווי משה על תרומת המשכן: אמר משה לישראל בשם ה' שכל נדיב לבו יביא את תרומתו לבניית המשכן, וכן חכמי הלב שביניהם יבואו ויעשו את מלאכת בניית המשכן וכליו, ולעשיית בגדי הכהונה. יצאו כל ישראל מלפני משה להביא את תרומותיהם, וחזרו עם תכשיטי וכלי זהב שונים, וכן הביאו כסף ונחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש וצמר עיזים, וכן עורות אילים, עורות תחשים ועצי שיטים. נשיאי העדה לא הביאו בתחילה את נדבתם, כיון שחשבו להשלים את מה שיחסר, אך לבסוף הביאו ישראל את כל הנצרך למלאכת המשכן וכליו, והנשיאים לא זכו ליטול חלק במשכן ובכליו, והביאו רק את האבנים היקרות לאפוד ולחושן של הכהן הגדול.
• מינוי בצלאל ואהליהב: אמר ה' לישראל שה' בחר בבצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, ומילא אותו רוח אלהים לעשיית כל המלאכות הנצרכות למשכן ולכליו ולבגדי הכהונה, ואיתו אהליהב בן אחיסמך משבט דן, ואף ששבט יהודה הוא מהנכבדים שבשבטים, ושבט דן הוא מהפחותים שבשבטים, השווה את שניהם ללמד שלפני ה' אין הבדל ביניהם. ונתן משה לבצלאל ואהליהב ושאר חכמי הלב את כל התרומות שהביאו ישראל, וכיון שהמשיכו ישראל להביא עוד תרומות, אמרו האומנים למשה שיש כבר יותר מכדי הצורך, וציוה משה להעביר קול במחנה שאין להביא תרומות נוספות למשכן.

• עשיית יריעות המשכן: עשו חכמי הלב את עשר יריעות המשכן, מפשתן שזור בחוטי צמר של תכלת, ארגמן ותולעת שני, רקומים בציורי כרובים, אורכה של כל יריעה עשרים ושמונה אמות ורוחבה ארבע אמות, והיו כל חמש יריעות כאלו תפורים לאורכם זו לזו, ואת שתי חמישיות היריעות התפורות חיברו זו לזו בקרסי זהב הנתונים בלולאות תכלת שהיו תפורות בקצוות היריעות. בנוסף לכך נעשו אחת עשרה יריעות עיזים, אורך כל יריעה שלשים אמה ורוחבה ארבע אמות, וחיברו חמש יריעות בתפירה לאורכן, וכן שש יריעות יחד, ואת שש היריעות חיברו לחמש היריעות על ידי חמישים קרסי נחושת הנתונים בלולאות שהיו בשתי הקצוות של היריעות הללו. על שתי היריעות הללו היה מכסה שלישי, והוא העשוי מעורות אילים צבועות באדום, ועורות תחשים.

• עשיית המשכן: המשכן נעשה מעצי שיטים, גובהכל קרש עשר אמות, רוחבו אמה וחצי, ובתחתיתו שתי יתדות הנכנסות באדני כסף. בצד דרום היו עשרים קרשים, בצד צפון עשרים קרשים, ובמערב שמונה קרשים. בחלקו העליון של כל קרש היו שני חריצים, ובחריצים אלו הוכנסו טבעות, כאשר כל טבעת מחברת יחד שני קרשים. בכל צד של המשכן היו חמשה בריחים, ארבעה חיצוניים [שהיו נראים כשנים, כיון שכל בריח היה רק על חצי מהקרשים] ואחד פנימי. הקרשים צופו בזהב, ואף בריחי העץ היו מחופים בטבעות זהב. בין ה'קדש' לבין 'קדש הקדשים' היו ארבעה עמודי עץ מצופים זהב, אדניהם כסף, ועל ווי זהב שהיו קבועים בהם נתלתה הפרוכת שנעשתה מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן שזורים יחד, ורקומים בהם ציורי כרובים. בצד מזרח של המשכן לא היו קרשים, ונעשו שם חמשה עמודי עץ, ראשיהם וחשוקיהם מצופים זהב, אדניהם נחושת, ועל ווים שהיו קבועים בהם נתלה המסך, שהיה עשוי מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן שזורים, מעשה רוקם.
• עשיית הארון: עשה בצלאל את הארון מעצי שיטים, אמתים וחצי ארכו, אמה וחצי רחבו, אמה וחצי קומתו, ציפהו זהב [על ידי עשיית ארון זהב קטן במעט שהיה בתוכו, וארון זהב גדול במעט שהיה ארון העץ בתוכו, ונמצא שלא נראה כלל העץ של הארון האמצעי], ועשה לו זר זהב סביב. יצק לו ארבע טבעות זהב בארבע פינותיו, ובתוכם הוכנסו בדי עצי שיטים מצופים זהב. על הארון הונחה כפורת זהב טהור שהיתה באורכו ורוחבו של ארון העץ, האמצעי. על גבי הכפורת נעשו שני כרובי זהב בשני קצות הכפורת, פורשים כנפיהם מעל הכפורת, ופניהם איש אל אחיו.
• עשיית השולחן: השלחן נעשה מעצי שיטים, אמתים ארכו, אמה רחבו, ואמה וחצי קומתו, מצופה בזהב טהור, וזר זהב סביבו, ומסגרת בגובה טפח מקיפה את כולו. בארבע פינותיו היו ארבע טבעות שניתנו בהם בדי עצי שיטים מצופים זהב. וכן נעשו כל הכלים שנצרכו עבור השלחן, זהב טהור.

• עשיית המנורה: המנורה נעשתה מזהב טהור, מגוש אחד של זהב שממנו נעשתה החלוקה של גוף המנורה וששת הקנים היוצאים ממנו, עם גביעיהם, כפתוריהם ופרחיהם של כל הקנים. גם המלקחיים להוצאת הפתילות והמחתות להוצאת האפר נעשו מזהב טהור, והמנורה עם כליה יחד היו ככר זהב טהור.

• עשיית מזבח הזהב: נעשה מזבח להקטרת הקטורת, עצי שיטים מצופים בזהב, אמה ארכו ואמה רוחבו ואמתים קומתו, וארבע קרנות בארבע פינותיו. נעשה לו זר זהב סביבו, וכן נעשו לו בדי עצי שיטים מצופים זהב, שהוכנסו בטבעות זהב שנקבעו בו. וכן נעשה שמן המשחה [שבו משחו את המשכן וכליו ואת אהרן ובניו], וכן נעשתה קטורת הסמים, אותה הקטירו על גבי מזבח הזהב.
• עשיית מזבח הנחושת: נעשה מזבח עבור הקרבת הקרבנות, לוחות עצי שיטים מצופים נחושת, חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ושלש אמות קומתו [ויש אומרים שקומתו הכוללת היתה עשר אמות], בין ארבעת הלוחות היה חלל ריק [שהיו ממלאים אותו באדמה]. ובארבע פינותיו היו ארבע קרניים מצופות נחושת. וכן כל הכלים הנצרכים למזבח נעשו מנחושת. באמצע גובה המזבח היה כמין מעשה רשת מנחושת, בארבע פינותיו היו ארבע טבעות, בתוכם הוכנסו בדי עצי שיטים, מצופים נחושת.
• עשיית הכיור: בפתח המשכן היה כיור נחושת, מונח על כן מנחושת, עשוי ממראות הנחושת שהביאו הנשים תרומה למשכן, וממנו היו הכהנים מקדשים את ידיהם ורגליהם לפני העבודה, בכל יום.
• עשיית ה'חצר': סביב המשכן היתה חצר שגודלה היה מאה אמה על חמישים אמה, מוקפת קלעים עשויים מפשתן, תלויים על עמודים. עשרים עמודים לאורך החצר – בצד צפון ובצד דרום, ועשרה עמודים לרוחבה בצד מערב, מונחים באדני נחושת, ראשי העמודים, וויהם וחשוקיהם – עשויים כסף. בצד מזרח, שם נכנסו לחצר, היו באמצע ארבעה עמודים שעליהם היה מסך הפתח, עשוי תכלת, ארגמן תולעת שני ופשתן שזורים, בגובה עשרים אמה וברוחב חמש אמות. מימין למסך היו שלשה עמודים ומשמאלו שלשה עמודים, עליהם היו הקלעים בדומה לקלעים שהיו בצפון ודרום ומערב. כל היתדות שהחזיקו את יריעות המשכן ואת קלעי החצר – היו עשויים מנחושת.

פרשת פקודי

עניני הפרשה:  חישוב כמות הזהב, הכסף והנחושת שנתרמו למשכן וכליו  •  עשיית בגדי הכהונה  •  ציווי ה' למשה להקים את המשכן ולהכניס לתוכו את כליו  •  משיחת המשכן וכליו  •  משיחת אהרן ובניו  •  עבודת משה במשכן לאחר הקמתו

• חישוב כמות הזהב, הכסף והנחושת שנתרמו למשכן וכליו: לאחר שנעשו המשכן וכליו מפרטת התורה את הכמות של תרומות הזהב, הכסף והנחושת, ומה שנעשה בהם. הזהב היה במשקל עשרים ותשעה ככרות [וכל ככר היא שלשת אלפים שקלים], ושבע מאות ושלשים שקלים. הכסף היה במשקל מאה ככרות, ואלף ושבע מאות שבעים וחמשה שקלים, וממנו עשו את האדנים לקרשי המשכן, את ווי העמודים, צפוי ראשיהם וחישוקיהם. הנחושת היתה במשקל שבעים ככר, ואלפיים וארבע מאות שקלים, וממנה עשו את אדני העמודים בפתח המשכן, את מזבח הנחושת, מכברו וכל כליו, אדני החצר ואדני שער החצר, ויתדות המשכן והחצר.
• עשיית בגדי הכהונה: בין התרומות למשכן היו תכלת, ארגמן ותולעת שני [והיינו צמר הצבוע בצבעים אלו], ומהם עשו את בגדי הקדש לאהרן הכהן, וכדי להוסיף את הזהב לבגדים אלו היו מרדדים טסים של זהב וקוצצים מהם פתילים, ומשלבים אותם בחוטי התכלת, הארגמן, תולעת השני והפשתן.
• ציווי ה' למשה להקים את המשכן ולהכניס לתוכו את כליו: כאשר סיימו ישראל את הכנת המשכן וכל כליו, וכן כל כלי החצר, הביאו הכל אל משה רבינו, וכאשר ראה משה שעשו הכל כציווי ה' ברכם ואמר להם 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם', וכן אמר באותו זמן את הפסוק 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו' [והוא במזמור צ' שבתהילים, הפותח בפסוק 'תפילה למשה']. וציוה ה' על משה להקים בעצמו את המשכן, להכניס את הארון לקדש הקדשים ולהגן עליו על ידי העמדת הפרוכת המפרידה בין קדש הקדשים לקדש. להניח את השלחן במקומו ולהניח עליו את לחם הפנים. להעמיד את המנורה במקומה ולהדליק את נרותיה. להעמיד את מזבח הזהב לקטורת במקמו, ולהעמיד את הפרוכת שבפתח המשכן. להעמיד את מזבח הנחושת, מזבח העולה, לפני פתח המשכן. להעמיד את הכיור במקומו שבין המשכן לבין מזבח הנחושת ולמלא אותו במים, לפרוש את קלעי החצר סביב במקומם, ולהעמיד את מסך שער החצר.

• משיחת המשכן וכליו, אהרן ובניו: לאחר מכן משח משה רבינו בשמן המשחה את המשכן וכל כליו, וכן את מזבח הנחושת וכל כליו, ואת הכיור וכנו. כמו כן ציוה את אהרן ובניו לטבול במים, ולהלביש לאהרן את בגדי הכהונה הגדולה ולבניו בגדי כהן הדיוט, ולמושחם בשמן המשחה, ועל ידי זה ניתנה להם הכהונה לדורות עולם.
• עבודת משה במשכן לאחר הקמתו: ובאחד בניסן, בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים, הקים משה את המשכן והעמיד במקומם את כל כליו, בקביעות [לאחר שבשבעת הימים שקודם לכן היה משה בונה את המשכן בתחילת כל יום ומפרקו בערב], ובאותו יום עבדו במשכן ככהנים גם משה וגם אהרן ובניו. ולאחר שהוקם המשכן כיסה הענן את אהל מועד, וכבוד ה' מילא את המשכן, ובאותו זמן לא היה משה יכול להכנס למשכן, וכשהיה הענן מסתלק היה משה נכנס ושומע את קול ה' מדבר עמו מתוכו. וכאשר היה הענן עולה מעל המשכן היו המחנות נוסעים אחריו עד המקום שבו שכן הענן, וכשהיו חונים היה הענן על המשכן ביום, ועמוד אש מהשמים היה בו בלילה, בכל מקומות מסעיהם.