במקרי המין האנושי בעולם הזה

ג. ואולם, חוק הבחירה שמכריח האפשרות שזכרנו בחלקי המין האנושי, להיותם טובים או רעים, וכן להיות קצתם טובים וקצתם רעים, הוא עצמו מכריח אפשרות זה גם כן במעשי כל איש מאישי המין, שאולם אפשר שיהיו כולם טובים או כולם רעים, ואפשר שיהיו קצתם טובים וקצתם רעים, וזה ממה שמעכב קיבוץ השלמים שזכרנו, כי כבר ימצא באיש אחד עצמו ענינים טובים וענינים רעים, ולהשגיח ולתת גמול רק על קצתם ולא על השאר, אפילו אם אותם שיושגח עליהם יהיו הרוב, הנה אין זה משפט הצדק, כי שורת הדין נותנת שכל המעשים יוגמלו, הן גדולים הן קטנים, הן הרבה הן מעט.

על כן גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול, בין לשכר בין לעונש, בשני זמנים ובשני מקומות, והיינו, שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט, ויודן הרוב לבדו, במקום וזמן הראוי לו, והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו.

ואולם, הגמול האמיתי והעיקרי יהיה בעולם הבא, וכמו שזכרנו, ויהיה השכר – הישאר האדם הזוכה נצחי להתדבקות בו יתברך לנצח, והעונש – היותו נדחה מהטוב האמיתי, ואובד. אמנם הדין לענין זה לא יהיה אלא על פי רוב המעשה. אך למעשים טובים אשר לרשע, ולמעשים הרעים אשר לצדיקים על צד המיעוט, ימצא העולם הזה בהצלחותיו וצרותיו, שבו יקבל הרשע גמול מיעוט הזכות אשר לו, בהצלחותיו. והצדיק – עונש עוונותיו ביסורין שבו, באופן שיושלם המשפט בכל, וישאר הענין לעולם הבא כמו שראוי למצב השלם ההוא, דהיינו, שישארו הצדיקים לבדם בלי תערובת רעים ביניהם, והם – בלי עיכובים בעצמם להנאה המעותדת להם, והרשעים ידחו ויאבדו, בלי שתשאר להם טענה כלל.