יום חמישי כ' בתשרי – ה דחול המועד סוכות

הלכות חול המועד (שו"ע ומשנ"ב, ושמירת שבת כהלכתה)

א. מותר להבריש כובע וכדומה בחול המועד כדי להסיר ממנו את האבק.

ב. מותר לגהץ בחול המועד, אם עושה כן לצורך המועד, ולא כיוון מלאכתו לחול המועד, אבל אסור ליצור קפלים חדשים על ידי הגיהוץ, כיון שגיהוץ כזה נחשב מעשה אומן.

ג. מותר להשקות צמחים שרגילים להשקותם לעתים קרובות.

ד. כשם שמותר לעשות בחול המועד מלאכת דבר האבד, כך מותר לעשות מלאכה שאם לא יעשנה יגרם לו הפסד שאינו במלאכה עצמה, ולכן, עובד שכיר העלול להפסיד את מקום עבודתו אם לא יעבוד בחול המועד [ולא רק שינכו לו את השכר על ימים אלו], רשאי לעבוד בחול המועד. אמנם אם בעל הבית מסכים לתת לו חופשה באותם ימים [כפי שיש לעשות מצד הדין], אסור לו לעבוד בימים אלו.

ה. מותר לשלם חשבונות חשמל וכדומה שהגיע זמן פרעונם בחול המועד, ואם לא ישלם באותו זמן יוטלו עליו חיובים נוספים.

ו. מי שצריך ללוות כסף לצרכי חול המועד, או שאחרי החג לא ימצא מי שילוה לו, והמלוה אינו מסכים להלוות לו ללא שטר, מותר לו לכתוב שטר בחול המועד, וכן הערב רשאי לחתום על שטר הערבות.

ז. בכל מקום שהתירו חכמים לכתוב, אינו צריך לצמצם ולכתוב רק את המילים ההכרחיות, אלא יכול לכתוב כדרכו.

מצוה יומית – עניני חג הסוכות

'שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ' מצוה לשמוח ברגלים

(מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך')

מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל זָכָר לְהֵרָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בְּבֵית הַבְּחִירָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים קְבוּעִים בַּשָּׁנָה, וְהֵם פֶּסַח וְשָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז טז) 'שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ'. וְעִנְיָן הַמִּצְוָה, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל אָדָם, עִם כָּל בֶּן זָכָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲיָכוֹל לָלֶכֶת לְבַדּוֹ בְּרַגְלָיו לַמִּקְדָּשׁ, וְיִתְרָאֶה לַה'. וּמִחִיּוּב רְאִיָּה זוֹ, שֶׁיַּקְרִיב שָׁם קָרְבָּן עוֹלָה, וְזֶה הַקָּרְבָּן נִקְרָא 'עוֹלַת רְאִיָּה', וְאֵין לְקָרְבַּן זֶה שִׁיעוּר, אֶלָּא אֲפִילוּ אִם הֵבִיא תּוֹר אֶחָד אוֹ גּוֹזָל אֶחָד, יָצָא.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְמַעַן יִרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִתְּנוּ אֶל לִבָּם בִּפְעֻלַּת הַקָּרְבָּן הַמְּעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת, כִּי כֻּלָּם, מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, חֵלֶק ה' וְנַחֲלָתוֹ, עַם קָדוֹשׁ וְנִבְחַר, נֹצְרֵי עֵדוּתוֹ, סְגֻלַּת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִשְׁמוֹר חֻקָּיו וּלְקַיֵּם דָּתוֹ, עַל כֵּן יוּבְאוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה לְבֵית ה', וּכְאִלּוּ אוֹמְרִים בְּכָךְ 'הִנְנוּ לָאֵל לַעֲבָדִים, נִכְנָסִים וּבָאִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ וּבְחֶזְקָתוֹ, סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְיִרְאָתוֹ, זָר לֹא יָבֹא בְּתוֹכֵנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ'. וְעִם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה תִּתְעוֹרֵר דַּעְתֵּנוּ, וְנַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ מוֹרָאוֹ, וְנִקְבַּע בְּרַעֲיוֹנֵנוּ אַהֲבָתוֹ, וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל חַסְדּוֹ וּבִרְכָּתוֹ. וְנֶאֱמַר הַחִיּוּב בִּזְכָרִים לְבַד, כִּי הֵם עִקָּר הַבַּיִת, וְהַטָּף וְהַנָּשִׁים טְפֵלִים לָהֶם, וּכְשֶׁיוּחְזְקוּ הַזְּכָרִים לְעֹבְדֵי ה', יוּחְזְקוּ גַּם הַנָּשִׁים וְהַטָּף עִמָּם, שֶׁהֵם כִּמְשֻׁעְבָּדִים וְנִמְצָאִים תַּחַת יָדָם וּמֵחֲמָת טַּעַם זֶה, בְּמִצְוַת 'הַקְהֵל' (מצוה תריב) נִצְטַוֵּינוּ לְהָבִיא גַּם אֶת הַנָּשִׁים וְהַטָּף, כֵּיוָן שֶׁמִּצְוַת הַקְהֵל הִיא בִּשְׁנַת הַשְּׁמִיטָה, שֶׁבָּהּ מְשֻׁחְרָרִים הַכֹּל וּפוֹקֵעַ שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל כָּל חַי אֶל תַּחַת יַד ה', וְלָכֵן בְּאוֹתָה שָׁנָה לֹא תּוֹעִיל חֶזְקַת הָאֲנָשִׁים עֲבוּר הַנָּשִׁים וְהַטָּף, וּצְרִיכִים הֵם לָבוֹא בְּעַצְמָם אֶל בֵּית ה' וּלְהַרְאוֹת שֶׁהֵם עֲבָדָיו. וּבְבֵאוּר הַמִּצְוָה שָׁם יוּבָא טַּעַם נוֹסָף לְעִנְיָן זֶה].

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁעוֹלַת רְאִיָּה אֵינָה דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא טֻמְאָה, אֲבָל דּוֹחָה יוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מַקְרִיבִים בְּיוֹם טוֹב שְׁאָר נְדָרִים וּנְדָבוֹת.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָם, בְּאֲנָשִׁים אֲבָל לֹא בְּנָשִׁים. וְלֹא כָּל הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים בְּכָךְ, כִּי חִגֵּר, וְסוּמָא אֲפִילוּ בְּאַחַת מֵעֵינָיו, וְחוֹלֶה, וְזָקֵן, וּמִי שֶׁהוּא מְפֻנָּק מְאֹד עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו, כֻּלָּם פְּטוּרִים. וְכֵן טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגֵינוֹס, וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִיִּים, פְּטוּרִים. אֲבָל כָּל שְׁאָר הָאֲנָשִׁים, חַיָּבִים. וַאֲפִילוּ יֵשׁ לָהֶן אוּמָנוּת מְכֹעֶרֶת, כְּגוֹן הָאוֹסֵף צוֹאַת כְּלָבִים, וְכוֹרֶה נְחֹשֶׁת, וּמְעַבֵּד עוֹרוֹת, מְטַהֲרִים גּוּפָם וּמַלְבּוּשָׁם וְעוֹלִים לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וְהֵם מְקֻבָּלִים לְפָנָיו כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, שֶׁלִּכְלוּךְ הַנֶּפֶשׁ הוּא הַמַּמְאִיס בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי ה', וְלֹא הָאוּמָנוּת, כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּנֶאֱמָנוּת. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְנִרְאָה בָּעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְלֹא הֵבִיא קָרְבָּן, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְגַם עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן (מצוה תצ).

– – – – –

תהילים יומי

פרק קכח

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו.

ב יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.

ג אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.

ד הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ.

ה יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

ו וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

פרק קכט

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל.

ב רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי.

ג עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם.

ד יְיָ צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים.

ה יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן.

ו יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ.

ז שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר.

ח וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְיָ אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְיָ.

"וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה"

– – – – –

פלא יועץ – סוכות

כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לִשְׂמוֹחַ בְּחַג הַסֻּכּוֹת, יִשְׁתַּדֵּל כָּל אָדָם מְאֹד לִשְׁכֹּחַ אֶת הַדְּבָרִים הָעֲצוּבִים וְהַמַּרְגִּיזִים וְכָל דָּבָר הַמְּצַעֲרוֹ, וְלִשְׂמוֹחַ בְּכָל יוֹם שִׂמְחָה חֲדָשָׁה, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְיִתֵּן אֶת קוֹלוֹ לְשׁוֹרֵר וּלְזַמֵּר הַתְּפִלּוֹת וְהַהַלֵּל וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הֲמוֹן חוֹגֵג, וְזָכוֹר יִזְכּוֹר כִּי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים מַרְבִּים בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וְעַל יְדֵי זֶה הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאַף שֶׁבְּוַדַּאי גָּדוֹל צַעַר הַשָּׁמַיִם עַל כִּי בַחֲטָאֵינוּ חָרְבָה עִירֵנוּ וְכוּ', אַךְ כָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת בָּנָיו בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת. לְזֹאת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְלֹא שִׂמְחָה שֶׁל הוֹלֵלוּת כְּמִנְהַג הַכְּסִילִים.

כְּשֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת הֶחָג, יִדְאָג לְשַׂמֵּחַ גַּם לֵב עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, וְזוֹ מִצְוַת כָּל הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים, וְכָל שֶׁכֵּן בַּחַג הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, שֶׁחַיָּב הָאָדָם לָתֶת לַעֲנִיִּים אֶת חֵלֶק הָאוּשְׁפִּיזִין, וְאִם יִתֵּן – יִשָּׂא רוֹב בְּרָכוֹת מֵהָאֻשְׁפִּיזִין, כַּמְּפֹרָשׁ בַּזֹּהַר. וְלָכֵן, לֹא יִמָּנַע הָאָדָם מִלְּהַזְמִין לְשֻׁלְחָנוֹ אֵיזֶה עָנִי, וְאִם לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת – לְפָחוֹת יַפְרִישׁ מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה בְּעֶרֶב הֶחָג עַל כָּל סְעוּדָה, וְיֹאמַר בְּפֶה מָלֵא 'זֶה אֲנִי נוֹתֵן לִצְדָקָה, בִּשְׁבִיל חֵלֶק אַבְרָהָם אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא', וְ'זֶה אֲנִי נוֹתֵן בִּשְׁבִיל חֵלֶק יִצְחָק אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא', וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. אוֹ שֶּׁיִּשְׁלַח מַאֲכָל לְעָנִי קֹדֶם כָּל סְעוּדָה, וּבָזֶה יִשָּׂא בְּרָכָה וְרַב טוּב.

משניות מסכת סוכה (פרק א, משניות ט-י)

מִשְׁנָתֵנוּ עוֹסֶקֶת בְּסֻּכָּה שֶׁדַּפְנוֹתֶיהָ אֵינָן מַגִּיעוֹת מֵהָרִצְפָּה וְעַד לַסְּכָךְ, אֶלָּא יֵשׁ רֶוַח אֲוִיר בֵּינֵיהֶן, וּכְדִלְהַלָּן. הַמְשַׁלְשֵׁל – אוֹרֵג אֶת הַדְּפָנוֹת שֶׁל הַסֻּכָּה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, וְהַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַדְּפָנוֹת מַתְחִיל מֵהַסְּכָךְ, אַךְ אֵין הַדְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת עַד הָאָרֶץ וְיֵשׁ רַק עַמּוּדִים מִן הַצְּדָדִים הַמַּחֲזִיקִים אֶת הַדְּפָנוֹת], אִם הַדֹּפֶן גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים, שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר שֶׁגְּדִי יָכוֹל לְהִכָּנֵס בִּקְפִיצָה לְתוֹךְ הַסֻּכָּה, פְּסוּלָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין דֹּפֶן כָּזוֹ נֶחְשֶׁבֶת כִּ'מְחִצָּה'. אִם הָיָה אוֹרֵג אֶת הַדְּפָנוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אַף אִם אֵין הַדּוֹפֶן מַגִּיעָה עַד הַסְּכָךְ, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁהַמְּחִצּוֹת רְחוֹקוֹת מְאֹד מֵהַסְּכָךְ וְהַסְּכָךְ עַצְמוֹ מוּנָח עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים וּמוֹטוֹת]. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה דַּי בְּכָךָ שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְאַף שֶׁיֵּשׁ אֲוִיר בֵּין הַדְּפָנוֹת לְבֵין הַסְּכָךְ הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה, כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה דַּי בְּכָךָ שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְאַף שֶׁהַדְּפָנוֹת רְחוֹקוֹת הַרְבֵּה מִן הָאָרֶץ, הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה. אִם הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים, שֶׁלֹּא הִתְחִיל לְסַכֵּךְ מִיָּד בְּצָמוּד לַדֹּפֶן, אֶלָּא הִשְׁאִיר רֹחַב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֲוִיר, וְאַחַר כָּךָ סִכֵּךְ, פְּסוּלָה.

בַּיִת שֶׁנִּפְחַת – נִשְׁבְּרָה תִּקְרָתוֹ בְּאֶמְצָעָה, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכֹּתֶל עַד לַסִּכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תִּקְרָה, פְּסוּלָה. וְכֵן חָצֵר הַמֻּקֶּפֶת בְּבָתִּים מִשְּׁלֹשָׁה צְדָדֶיהָ, שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה – כְּמִין מִרְפֶּסֶת בְּנוּיָה בַּגֹּבַהּ, אִם סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי אוֹתָהּ אַכְסַדְרָה, וְקִירוֹת הַבָּתִּים הֵם הַדְּפָנוֹת לַסֻּכָּה, וְהָאַכְסַדְרָה אֵינָהּ רְחָבָה אַרְבַּע אַמּוֹת, הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה, אַךְ אִם הִיא רְחָבָה אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה. דִּין נוֹסָף כְּעֵין זֶה, סֻכָּה גְדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ – סִכְּכוּהָ מִסָּבִיב בְּסָמוּךְ לַדְּפָנוֹת בְדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִים בּוֹ, וּבָאֶמְצַע הִנִּיחוּ סְכָךְ כְּשָׁר, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו – תַּחַת אוֹתוֹ סְכָךְ פָּסוּל אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.

– – – – –

הלל מבואר (על פי האברבנאל)

לאחר הגאולה יאמרו ישראל, אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי בגלות המרה הזו, כי הסתיימה הגלות וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. באופן שהאֶבֶן שמָאֲסוּ הַבּוֹנִים, וזהו עם ישראל, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה, כי בנין העולם ובית המקדש יהיו כולם מיוסדים לעתיד לבוא על עם ישראל. ותשועה זו לא תהיה בכח הזרוע של ישראל, אלא מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ, כי תהיה הגאולה דבר פלא בעיני כל בני האדם. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה', והוא יום הגאולה, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

עתה מתפלל המשורר שיקים ה' את דברו הטוב, ואומר אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, לגאול את ישראל, וכיון שהגאולה השלימה תלויה בכך שיחזרו ישראל בתשובה, מוסיף ואומר אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא, שיצליחו ישראל לחזור בתשובה שלימה.

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה' – הבא ומתקרב לעבודת ה' יהא מבורך בשם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. וכיון שהבא להטהר מסייעים לו, אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ – יאיר ה' את אורו לכל החפצים להתקרב אליו, ואף על פי שהגוף והיצר הרע מעכבים את האדם מלשוב, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ – כשם שקושרים את הקרבן עד שמביאים אותו אל המזבח שזהו תכליתו, כך קישרו את הגוף הבהמי ואת היצר הרע עד שיגיע לתכליתו, וכאשר יהיה הדבר תאמרו, אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

חתימת ברכה זו היא המכונה 'ברכת השיר', ומהות תוכנה הוא שההילול והשבח לה' אינם נצרכים לו, שהרי הוא מרומם על כל ברכה ותהילה, ואין לנו שום השגה בו כלל, אלא הדבר הוא לתועלת בני האדם המתפללים, המראים בכך את כוונת הלב ואהבת ה', וכיון שכל מה שאנו משיגים בה' הוא דרך הפעולות שהוא פועל ומשפיע עלינו, לכן ממשיל זאת המשורר כאילו הפעולות והמעשים עצמם הם המשבחים את שם ה', וכל שכן שראוי לישראל עבדיו לשבח ולהלל את שם ה'.

יְהַלְלוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, שהמעשים עצמם הם המהללים את ה' בעצם קיומם, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אף להם נאה להלל ולשבח את ה', ולכן בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמֵר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

– – – – –

שש מצוות תמידיות

המתקיימות במחשבה בלבד

מצוות לא תעשה: שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים. בכלל האיסור לתור 'אחרי לבבכם' – כל המחשבות הזרות שהם היפך מדעת התורה. ובכלל האיסור לתור 'אחרי עיניכם' – כל מי שרודף אחרי תאוות העולם, בלי שיכוון בהם כלל לכוונה טובה.