מאמר ראשון, ס-סא

ס. הכוזרי: ואיך לא ימצא באמונתך פגם, על פי מה שמסופר על אנשי הודו, כי יש אצלם מקומות ובנינים שברור להם שהם בני מליוני שנים?

סא. החבר: אמת הדבר, שהיתה אמונתי נפגמת, אם היתה אמונתם זו מקובלת ומוחזקת בידיהם, או היה כתוב דבר זה בספר שמקובל על כולם, וכתוב בו מספר שנים מבלי חולק. ואמנם דבר כזה אינו בנמצא אצלם, האומה ההודית אינה אומה מתורבתת ולא נמצא אצלם שום דבר ברור שאפשר לסמוך עליו, הם מקנטרים בספורים אלה את כל הדתות, כמו כן מכעיסים אותם בצלמי אליליהם, באמרם עליהם שהם מועילים ועוזרים להם, ומבזים את כל מי שאומר שיש לו ספר מאת האלוהים. הספרים שחברו בעלי דת זו הם ספרים בודדים, שהתחברו על ידי אנשים פשוטים, ומתפתה להם רק מי שדעתו קלה, כדוגמת ספרי החוברים, שכותבים בהם מנין של עשרות אלפי שנים, או כמו ספר העבודה הנבטית, שנזכרים בהם שמות 'ינבושאר', ו'צגרית', ו'דואני', שטוענים כי קדמו לאדם הראשון, ולדעתם ינבושאר היה רבו של אדם, ושאר ספורים כגון אלה.