מאמר ראשון, קטו 2
המשך קטו. החבר: (ובאשר לתמיהתך על הדתות שמגיירים גרים על ידי אמירת מלה המציינת את ההזדהות עם אותה דת), אצלנו אין הדבר כן. אין הגר הנכנס ליהדות נעשה גר צוק להיות כאחד מאתנו באמירת מלה בלבד, אלא במעשים הכרוכים בטורח ומאמץ. הגירות מחייבת טבילה, לימוד תורה, מילה, קיום מצוות רבות, ושינוי מנהגיו למנהגינו. ומטרת המילה וסיבתה, שתהיה לנו אות אלוהית למזכרת תמידית במקום שבו התאוה מתגברת על האדם, ושמו ה' שם כדי שיזכור להתגבר עליה, ולא להשתמש בה אלא כראוי, בזמן הראוי, במקום הראוי, ואז אולי יזכה שהזרע היוצא מחלציו יהיה מוצלח וראוי לקבל את השפע האלוהי.
ומי שדבק בדרך זו, יזכה הוא וזרעו להתקרב קרבה רבה אל האל יתברך, אך עם כל זה לא ישוה הגר צדק עם הישראלי מלידה, כי רק הישראלים ראויים לנבואה. והגרים, המדרגה הגבוהה ביותר שיוכלו להגיע אליה, היא להיות חכמים וחסידים, ומקבלים מן הנביאים, אבל הם עצמם אינם ראויים לנבואה.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
