מאמר שלישי, יא14
המשך יא. החבר: האדם שחדרה לפנימיותו הכרה זו, יהיה כמו נחום איש גם ־ זו, שעל כל צרה הפוגעת בו היה אומר: 'גם זו לטובה', ויחיה תמיד חיים ערבים, ותקלנה בעיניו הצרות הבאות עליו, ולא עוד אלא אפשר שישמח בהן כשירגיש שהן מקלות את משא עוונותיו המכבידים עליו, הקלה שמרגיש אדם הפורע חובו. ישיש לקראת השכר והגמול הצפון לו, והזכות שבאה לידו ללמד בני אדם כיצד לסבול, ולהצדיק את דין הבורא, והשם הטוב לתפארת שזוכה לו.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
